נושא אבטחת המזון ברוסיה התייחס לרלוונטיות בשנת 2014, כאשר הממשלה הפדרלית החליטה להגיש סנקציות נגדיות נגד מדינות מערביות רבות. יבוא מזון וכן סחורות אחרות נאסר. הוכרז כי המדינה עוברת להחלפת יבוא ותספק לעצמה את כל הסחורות והמוצרים הנחוצים. עד כמה זה מצליח יוערך במאמר זה.
הצלחות ראשונות
כיום אומרים מומחים באופן רשמי כי בעיית אבטחת המזון ברוסיה נפתרת סוף סוף. עד 2018 השיגה המדינה כי היא מסוגלת לספק לעצמה באופן מלא את מוצרי המזון הנחוצים ביותר בכל התחומים, ללא יוצא מן הכלל.
עוד בשנת 2013, שר החקלאות הפדרלי הודיע כי המדינה כבר עברה להסתפקות עצמית במוצרי מפתח. אלה תפוחי אדמה, דגנים, סוכר ושמן צמחי. לפי בשר, רוסיה הצליחה להגיע לאותה רמה עד 2016.
באופן כללי, לאחר הנהגת סנקציות נגדיות כלכליות, החל המגזר החקלאי לעבוד בצורה יעילה בהרבה מבעבר. עבור חקלאים רבים זו הייתה הזדמנות נוספת לשקם את החוות שלהם, מכיוון שמוצריהם הפכו פופולריים ותחרותיים לראשונה מזה זמן רב לאחר שמתחרים זרים חדלו להיות סכנה.
כתוצאה מכך, כיום החקלאות הביתית פועלת בצורה יעילה ככל האפשר ומספקת את הצרכים הבסיסיים של התושבים, ובמקביל מאפשרת לה לשלוח כמויות גדולות של מוצרים לייצוא. אז ניתן לטעון כי אבטחת המזון של רוסיה עובדת כיום.
מדיניות המדינה בתחום זה
עם זאת יש לציין כי גורמים רשמיים לא דאגו להבטיח ביטחון מזון ברוסיה לאחר הנהגת הסנקציות הנגדיות, אלא הרבה יותר מוקדם. בשנת 2010 אומצה הדוקטרינה הממלכתית לביטחון המזון ברמה הפדרלית. היא זיהתה את המשימות העיקריות שהיו אמורות להיפתר בעתיד הקרוב. היו ארבע משימות עיקריות כאלה.
ראשית, מדובר בזיהוי, חיזוי ומניעה של איומים חיצוניים ופנימיים על ביטחון המזון של רוסיה. במקביל, המצב הכלכלי בחו"ל ובתוך המדינה עצמה, כמו גם הסיכונים המשמעותיים במשק, נחשבו לאיומי מפתח. כדי לפתור בעיה זו הוזמנו המשרדים לנקוט צעדים להסדרת המדינה בשוק. אחד הצעדים האפקטיביים הללו הוא ההגבלה החוקתית בהפצת אורגניזמים מהונדסים גנטית בחקלאות.
שנית, היה צורך לגבש עתודות מזון אסטרטגיות, וכן לבנות מערכת יעילה של אספקת אזרחים עם מוצרי המזון הנחוצים ביותר במקרה של תנאים מזיקים ואירועים שליליים.
שלישית, המשימה הוטלה על פיתוח ייצור חומרי גלם ביתיים ומזון בכמויות שיספיקו להבטיח את ביטחון המזון ברוסיה. המלצות האו"ם נבחרו כקריטריונים העיקריים להשגת מטרה זו. בפרט, קבע את רמות המינימום הבאות של ייצור מקומי:
- דגנים - 95% מהצריכה;
- סוכר - 80%;
- שמן צמחי - 80%;
- חלב - 90%;
- בשר - 85%;
- תפוחי אדמה - 95%;
- מלחים - 85%;
- דגים - 80%.
כדי לפתור בעיה זו היה צורך לשפר משמעותית את התשתית של יישובים כפריים, לספק להם תעסוקה לאוכלוסייה המסוגלת, לסייע ליצרנים להשיג יציבות פיננסית, ולייבא החלפת טכנולוגיה בחקלאות, החל בייצור מכונות, ציוד וציוד אחר שלהם.
רביעית, היה צורך להבטיח את בטיחותם ונגישותם של מוצרים עבור מרבית הרוסים. נראה שאפשר לעשות זאת באמצעות סובסידיות חברתיות, קידום אורח חיים בריא ותזונה, והמאבק נגד עישון ואלכוהוליזם.
כך אומצה הדוקטרינה לביטחון המזון של רוסיה עד 2020.
אמצעי תמיכה בחקלאות
אחת התוצאות הישירות של דוקטרינה זו הייתה אימוץ תוכנית פיתוח חקלאית פדרלית. באותו מסמך נקבעו תוכניות המסייעות להסדרת השווקים של מוצרים חקלאיים, כמו גם מזון וחומרי גלם, עד 2020. כל אלה הם אמצעים שיאפשרו יישום אסטרטגיית אבטחת המזון ברוסיה.
נכון לעכשיו, תוכנית פדרלית זו כוללת פיתוח של מספר תוכניות משנה, כמו גם תקנות פדרליות אחרות אשר יכוונו לפיתוח החקלאות. כל זה יעזור לפתור את בעיית ביטחון המזון ברוסיה.
כרגע כבר אומצו מספר מסמכים, הם עובדים. זוהי תכנית משנה לפיתוח חדשני ומודרניזציה טכנית של מכונות ומשאבים חקלאיים, תוכניות ממוקדות פדרליות שמטרתן פיתוח אזורים כפריים ואזורים כפריים, שימור קרקעות פוריות ופיתוח טיוב אדמה.
המצב בשוק המזון
בתוך מספר שנים כמות המוצרים המקומיים בשוק המקומי הסתכמה בכמעט 89 אחוזים. זה אפילו גבוה יותר מהמדדים שהוגדרו במקור בדוקטרינה. נראה כי מטופלים בבעיית ביטחון המזון ברוסיה. בפרט, רוסיה הצליחה להפחית משמעותית את עלות רכישת מוצרי המזון בחו"ל בכמחצית בעוד כמה שנים. בשנת 2015 היה צורך להוציא כ 23 מיליארד רובל בשנה יחד עם 44 מיליארד הראשונים.
בפרט, בשנת 2016 הופחת היקף המזון המיובא למדינה מחו"ל לערכי המינימום. מוצרים כה רבים של ייצור עצמי בהיסטוריה של רוסיה המודרנית טרם הופקו. כמובן שסנקציות נגדיות כלכליות שהנהיגה הממשל הפדרלי שיחקו גם הן תפקיד. כתוצאה מכך ניתן להכיר בכך שביטחון המזון של רוסיה בתנאי הסנקציות מילא תפקיד חשוב, ומאפשר לנו למנוע קריסה קשה לאחר ההגבלה על יבוא מוצרים מחו"ל. חברות רבות שהשקיעו בהרחבת כושר הייצור בחקלאות ובייצור מזון הצליחו להרחיב משמעותית את יכולותיהן ולהגדיל את המחזור.
הסיבות לירידה ביצוא החוץ
אפשר להתחקות אחר מצב ביטחון המזון ברוסיה לאחר הנהגת סנקציות נגדיות שמשתמשות בשוק הגבינות כדוגמה. חלק היבוא באזור זה ירד ל 20 אחוזים לעומת 50 אחוז הקודמים. זה יותר מפעמיים. צריכת בשר זר הגיעה לשפל היסטורי.
ישנן שלוש סיבות עיקריות לכך:
- יבוא של מוצרים זרים ממדינות רבות הופך בלתי אפשרי בגלל סנקציות נגדיות שהטילה הממשלה;
- שער רובל נמוך הופך את מוצרי המזון הזרים ליקרים מדי, כלומר ללא תחרות בשוק המקומי;
- החקלאות ברוסיה מתפתחת במהירות.
בתחילת 2018, על פי הממשלה הפדרלית, מולאו חמישה מתוך שמונה האינדיקטורים המרכזיים בתורת ביטחון המזון הרוסית. בפרט, המדינה סיפקה לעצמה באופן מלא תפוחי אדמה, תבואה, סוכר, בשר ושמן צמחי.שיעורים גבוהים הושגו בדגים ובמלח. על פי הסטטיסטיקה בנושא בטיחות המזון ברוסיה, הבעיות העיקריות נותרות במוצרי חלב.
אבטחת מוצר
הערכה של ביטחון המזון של רוסיה צריכה להיעשות על בסיס אספקת המדינה של מוצרי מזון בסיסיים. נתחיל עם התבואה. כרגע רוסיה מובילה בעולם באיסוף שיבולת שועל ושיפון. מבחינת תשואת החיטה היא נמצאת במקום השלישי, מאחורי הודו וסין. יתרה מזאת, בשנים האחרונות הגידול בבציר גדל בהתמדה.
יש גם יצוא תבואה ברמה גבוהה. במדד זה, הפדרציה הרוסית נמצאת במקום השני רק באיחוד האירופי ובארצות הברית של אמריקה. במקביל, רוסיה מייבאת כמות לא מבוטלת של תבואה באיכות גבוהה, הנחוצה כדי להשיג תשואות גבוהות לעתיד. הסכום שלו הוא רק אחוז אחד מכלל האוסף.
עכשיו לגבי הסטנדרטים. על פי תקנים בינלאומיים קבועים, הם מחושבים באופן הבא: נדרש 110 קילוגרם לחם לשנה לאדם. יש לציין שמטון תבואה אחד אתה יכול להשיג 750 קילוגרם לחם, כלומר להאכיל כמעט 7 אנשים בשנה.
מן החישובים עולה כי לאדם נדרש 143 ק"ג תבואה בשנה, יש להוסיף עוד 30 ק"ג לפסטה הנצרכת על ידיו, דגני בוקר אפויים ומוצרים דומים אחרים. רבע מהגרגר מהסכום מנוכה עבור הזרעים וההפסדים הטבעיים המתרחשים במהלך האחסון. לסיכום, אנו מקבלים כי עבור אדם אחד בשנה, יש צורך ב 230 ק"ג תבואה.
לפיכך, צריכת התבואה הכוללת ברוסיה היא 32 מיליון טון בשנה. בהתחשב בתשואות הגבוהות של השנים האחרונות (יותר מ -130 מיליון טונות בשנה), ברור כי לא צפוי שום איום לביטחון המזון ברוסיה בגלל מחסור בתבואה בעתיד הקרוב.
סוכר וחמאה
מניתוח אבטחת המזון ברוסיה עולה כי המדינה גם מספקת לעצמה סוכר במלואו. עוד בשנת 2011 הפכה רוסיה למובילה ברוסיה באוסף הסלק. בשנת 2016, ארצנו החלה לראשונה בהיסטוריה לייצא סוכר, מייצרת מיליון טון יותר ממה שנחוץ לשוק המקומי.
חשיבות רבה להשגת הצלחה בענף זה היא העובדה שמפעלים לעיבוד סוכר בפדרציה הרוסית נמצאים בסמיכות לאתרי קציר סלק. זה ממזער את העלויות, מה שהופך את המוצר הסופי לזול ותחרותי בשוק העולמי. העובדה היא כי הובלת חומרי גלם למרחקים ארוכים אינה רווחית מאוד, בעיקר בגלל גורם זה, מחירי המוצר הסופי יכולים להיות גבוהים.
במקביל מיובא עדיין חלק משמעותי מהזרעים להשגת סלק סוכר. באותו קובאן, נתון זה מגיע ל 92 אחוז. ראוי גם לציין כי יבוא הסוכר הרוסי יורד בהדרגה. הכל עובר לנקודה שרק זני עילית נבחרים יישארו לייבוא, חומרי גלם שעבורם פשוט אי אפשר לייצר בשטחה של רוסיה.
עכשיו על שמן צמחי. רוסיה מייצרת כארבעה מיליון טונות שמן צמחי בשנה. לרוב מדובר בשמן חמניות. לפיכך, המדינה מצליחה לסגור לחלוטין את צרכיה למוצר זה. חלקם של יבוא שמן צמחי בשוק אינו עולה על שלושה אחוזים.
אולם היצוא של קטגוריית הסחורות הזו, להפך, הולך וגדל. כרגע הוא מגיע ל -25 אחוז מסך הייצור. אנו יכולים להסיק כי אבטחת המזון במדינה מספקת גם אספקת שמן צמחי.
מוצרי בשר ודגים
חלק חשוב מכל תזונה הוא מוצרי בשר. על פי הדוקטרינה, ברוסיה יש צורך לייצר עד 85 אחוז מהבשר שנצרך.לרמה זו הושגה עד 2015 ובשנת 2016, בזכות החקלאים המקומיים, כבר היו 92 אחוזים מהבשר שיוצר ברוסיה על המדפים.
המצב מוצלח במיוחד עם בשר חזיר ועוף. כבר כיום חלק מהמוצרים מיוצאים לעמדות אלה, מכיוון שיש שפע יתר במדינה. אך בקר לגידול בקר גדל פי כמה איטי יותר מחזירים ותרנגולות, כך שלא ניתן היה להשיב את ייצור בשר הבקר כל כך מהר. בענף זה יש לצפות לתוצאות קונקרטיות לטווח הרחוק יותר - לפחות לעשר שנים.
כדאי להדגיש כי העבודה בכיוון זה בעיצומה. לדוגמא, עוד בשנת 2014, בבריאנסק, הושק מתחם עיבוד הבקר הגדול ביותר באותה תקופה בפדרציה הרוסית. רק אחד מהמתחם הזה החליף שבעה אחוזים מבשר הבקר המיובא. עלות המיזם הסתכמה בכשבעה מיליארד רובל, המפעל הפך לחלק מפרויקט השקעה גדול באזור בריאנסק. הממשל הפדרלי מציין כי זה לא הפרויקט היחיד שכזה, הוא מתוכנן לפתח ייצור של בקר בקר משלה בעתיד.
יש הצלחות מסוימות בייצור הדגים שלנו. כרגע רוסיה היא בין החמישייה המובילות בעולם, מבחינת תפיסת הדגים. זה מאפשר לנו לדבר על בסיס חומרי גלם אמין, שנשאר בענף זה.
נדרשים כ- 15 וחצי קילוגרם של דגים לאדם בשנה. זה עד כמה הנורמה הפיזיולוגית המינימלית היא. על סמך נתונים אלה 2.2 מיליון טון אמורים להספיק למדינה בשנה.
במקביל, רוסיה צורכת יותר דגים (כ -28 קילוגרם לאדם בשנה), ולכן יש צורך לייצר כ -3.5 מיליון טון. ובתחום זה לא צפויים קשיים.
מוצרי חלב
הייצור של מוצרי חלב משלנו עדיין חווה את הבעיות הגדולות ביותר. זה קשור ישירות למספר הפרות, שירד משמעותית בשנות ה -90. כעת הוא משוחזר, אך זהו תהליך ארוך ויקר. כדאי לזכור שבקר מחולק לחלב ולבשר. יתר על כן, מדובר בפרות חלב - רק כשמונה אחוזים מכלל בעלי החיים.
כעת ייצור החלב הוא ברמה של 30 מיליון טון בשנה. זה נותר באותה רמה בשנים האחרונות. זה לא יעלה על 80% מהסכום הכולל של הצריכה העצמית, הנמוך ב -10% מהמדדים המצוינים בתורה.
מלח אכיל
מעניין לציין שמומחים בשוק המלח המקומי מספקים נתונים סותרים מאוד. והכי חשוב, הם מסכימים על כמה נקודות עיקריות.
כעת על רוסיה לייבא כשליש מכל המלח שנצרך, בעיקר מבלארוס. עיקר הצריכה של מלח זה היא בתעשייה, בעיקר כימית. במקביל, רק 260 אלף טון בשנה נדרשים לאכילה. זה פחות משמעותית מההיקפים בפועל של הייצור העצמי.
אז המחסור במלח שאנו אוכלים בהחלט לא שווה לחכות.