מהי כלכלת צוותים? שוק, צוות, כלכלה מסורתית

כתושבי המרחב הפוסט-סובייטי, כלכלת הפיקוד קרובה אלינו באופן קיצוני כמערכת שממנה אנו מנסים לצאת ממנה כבר כמה עשורים. בואו נראה מדוע כל כך קשה לעבור לשוק, ומה המאפיין של המשטר המתוכנן לשני צידי העסק.

הרעיון וסוגי המערכות הכלכליות

מערכות כלכליות מנקודת מבט תיאורטית הן שילוב של גורמי שוק שונים אשר, כאשר הם מתקשרים זה עם זה, מהווים מבנה אחד בתוך המדינה, המביא בחשבון לא רק את היבטי הייצור והצריכה, אלא גם את חלוקת הסחורות ומשאבי העבודה.

מערכות מודרניות מחולקות לשלושה סוגים:

• שוק;
• צוות;
• כלכלה מסורתית.

אם כי מנקודת מבט היסטורית, אם ניקח בחשבון את התפתחות השוק בשלבים, תהיה להם הסיווג הבא:

• כלכלה קדם-תעשייתית (זמנים של שגשוג החקלאות כגומחה העיקרית בייצור)
• תעשייתי (הופיע עם הופעת התעשייה);
• פוסט-תעשיה (מתפתחת כיום, המאופיינת בשגשוג של מגזר השירותים וטכנולוגיית המידע).

אבל חזרה להבנה המודרנית של המערכת הכלכלית. ננסה תחילה להדגיש את נקודות המפתח העיקריות המאפיינות סוג זה או אחר, והטבלה "שוק, צוות, כלכלה מסורתית: תכונות עיקריות", המוצגת להלן, תעזור לנו בכך.

ובכן, עכשיו בואו להתעכב ביתר פירוט על כל נקודה.

מאפיין כלכלת שוק

זוהי המערכת הפופולרית ביותר כיום, המאופיינת בהיווצרות חופשית של מחירי מוצרים ושירותים בהתאם ליחס בין היצע וביקוש. המדינה, ככלל, אינה מתערבת כלל יחסים כלכליים בין גורמים עסקיים וכל השתתפות הממשלה היא ליצור מעשים משפטיים. הרשויות יכולות רק להבטיח שהאחרון יכבד.

לכן כלכלות השוק והפקודה הן מערכות סותרות לחלוטין, אך יותר מכך בהמשך.

אך מה שמנע את אי-התערבותה של המדינה בתהליכי שוק, נושא זה שנוי במחלוקת מאוד. לא תמיד יחסי היצע וביקוש יכולים להגיע לקונצנזוס שנקרא. לדוגמה, בתקופות משבר אין ממש ביקוש לקבוצות מסוימות של סחורות ושירותים, לכן המגזר הממשלתי עשוי להיות הקונה היחיד, אולם מערכת השוק של הכלכלה שוללת אפשרות זו לחלוטין.

מושג הכלכלה המסורתית

כלכלות מסורתיות וקבוצות אינן אותו הדבר. עם זאת, לשתי המערכות יש כמה קווי דמיון, אם כי הראשונה מכוונת יותר למקסם את התפתחות העושר האישי של הכלכלה הלאומית, ולכן המאפיין המובהק ביותר שלה הוא ההתפתחות האופטימלית ביותר של התעשייה הכפרית.

באשר לערכים במערכת זו, שטרות הכסף אינם חשובים כמו למשל סחורות חיוניות. לכן, לעתים קרובות הכלכלה המסורתית מאופיינת במערכות יחסים, שבעבר קראנו להן חילופי סחר.

במבט ראשון נראה כי מדינות עם מערכת יחסים כלכלית דומה כבר לא קיימות, אך ישנן די והותר מהן בשטחים הפתוחים של מרכז אפריקה.

הרעיון של כלכלה צוותית

ראשית, בואו נחליט אילו עקרונות מבוססים הכלכלה הפיקודית וכלכלת המינהל, או איך זה נקרא גם - מתוכנן.

במסגרת מערכת זו ממלאת המדינה תפקיד חשוב ברגולציה הכלכלית של המדינה. הרשויות הן שקובעות אילו סחורות, באילו כמויות ובאיזו מחיר לייצר ולמכור. נתונים אלה לקוחים לא מהמתאם האמיתי בין היצע לביקוש, אלא ממדדים מתוכננים על פי נתונים סטטיסטיים ארוכי טווח.

סימנים לכלכלת צוות

בכפוף למערכת כלכלית מתוכננת, לעולם אין שפע יתר של מוצרים מיוצרים, מכיוון שלא סביר שהממשלה תאפשר שימוש לא הולם במשאבים שלה. לכן, לעתים קרובות הסימן העיקרי של כלכלת פיקוד הוא מחסור בסחורות מסוימות. יתרה מזאת, ככלל, מוצר זה נמצא בכל מקום באיכות זהה, מכיוון שבמדינות כאלה אין טעם לבנות את אותו סוג של חנויות בכל רחוב ולייצר מוצרים יקרים יותר, כי בכל מקרה אין לקונה ברירה - הוא ייקח את כל מה שנותר על המדפים.

כמו כן, סימן לכלכלת פיקוד הוא השימוש המתאים במשאבי העבודה. ההסבר לכך פשוט מאוד: אין ייצור יתר - אין שעות נוספות למשמרת, אין עבודת יתר של כוח אדם.

ובכן, בזכות התמיכה המתמדת של המדינה ביזמות, ישנם סימנים כאלה לכלכלת צוותים:

• סובסידיות קבועות;
• מיסוי נאמן;
• תכנון ברור של שוק מפוצל.

לכן, לא רק קבענו את יסודותיה של מערכת כלכלית זו, אלא גם הקצנו את תפקיד השפעת המדינה בה. כעת ננסה להבין מה המשמעות של ייצור ורכוש עצמו עבור יזמים במשטר מתוכנן.

תפקיד הבעלות בכלכלת פיקוד

כפי שכבר גילינו, כלכלת השוק מכוונת לייצור פרטי, ואילו המסורתית מכוונת לייצור קולקטיבי. ובכן, אילו תכונות של כלכלת הפיקוד מצביעות על היתרון של צורת בעלות מסוימת במערכת זו? קל לנחש שכל ארגוני התעשייה ברוב המוחלט שייכים לגופים ממשלתיים. כאן זכויות הבעלות מחולקות לסולם לאומי כמו גם לזכויות עירוניות.

לגבי קואופרטיב צורות בעלות אז הם מתרחשים גם במערכת הכלכלית הפיקודית, אך ככלל, הם אינם חלים על ארגוני ייצור שאפשר לגזור מהם רווח כספי, אלא על גורמים עסקיים עם קבלת היתרון שלהם. במילים אחרות, קרנות דיור שיתופיות, מוסכים, מוסדות גן הם שכיחים למדי במערכת הכלכלית המתוכננת.

רכוש פרטי בחברה פיקודית-מינהלית משתרע על נכסים המיועדים לניקוי בית ולא יותר מכך.

הכלכלה המתוכננת בחיי האוכלוסייה

כאמור, כלכלת הפיקוד אינה קשורה בשום דרך לצרכים אנושיים. במילים אחרות, אם נפשט את התהליך של מערכת זו לשתי פעולות, אזי האלגוריתם הבא של מחזור המוצרים בחברה ייצא בערך.

1. הממשלה מחליטה באיזה התאמה, על פי מניות התעשייה, יש לייצר את המוצרים.
2. הסחורה המיוצרת מופצת ברחבי המדינה, תוך התחשבות בהנחה שהאוכלוסייה צורכת באופן שווה מזון ומוצרי רפואה, ואפילו מכשירי חשמל ביתיים בהתאם לנפחים המשתחררים בכל אזור גיאוגרפי במדינה.

כולנו מבינים שגישה זו אינה נכונה לחלוטין - אולי מישהו בדרום הארץ אינו זקוק לטלוויזיה חדשה, אך דרושים יותר חומרי ניקוי למנות, וחלק מהצפוניים זקוקים לגרביים חמות יותר. אולם כאלה הם מציאויות של כלכלה מתוכננת, שפרחה פחות או יותר בהצלחה בפעם אחת במרחבים של מדינות רבות עוצמה.

באשר לרווחה הכללית של האוכלוסייה, תחת מערכת הפיקוד, כל אדם מרוויח ביחס לכמות העבודה שהוא מבצע. אך למרות זאת רמת השכר הממוצעת במדינה נותרה נמוכה למדי.

דוגמאות למדינות עם מערכת כלכלית מתוכננת

הכלכלה הפיקודית והמנהלית החלה את התפתחותה הפעילה והפוריה בתקופות שלאחר המלחמה, כלומר בשנות החמישים של המאה העשרים. באותה תקופה העולם היה נתון למשבר ייצור נורא, ולכן כזה מדינות סוציאליסטיות כמו סין, קובה, והכי קרוב אלינו ברוח ובהבנה - ברית המועצות, שעברה לתקנים מתוכננים בשנת 1917, הפכה להיות דוגמא חיה למערכת זו.

קשה לומר באופן חד משמעי אם החלטה זו הייתה יעילה באותם ימים. בהתחשב בכך שכל הענף היה במצב מצער, והיה בעייתי ליישב משהו על אותו יחס בין היצע לביקוש, סביר להניח כי המדיניות של התערבות המדינה באותה תקופה הייתה הדרך הטובה ביותר לצאת ממצב זה.

עם זאת, אם נשווה את הסטטיסטיקה של צמיחת התמ"ג במשך כמה עשורים שלאחר המלחמה בין מדינות מערב אירופה לבין נציגות המדינות של הסוציאליזם, נראה כי האחרון היה הרבה פעמים מאחור מבחינת הצמיחה.

היבטים חיוביים בכלכלת הפיקוד

למרות כל הגורמים לעיל, לא ניתן לומר שלמערכת הפיקוד על המשק אין יתרונות.

היצרן אינו צריך לבזבז משאבים כספיים ועבודה נוספים כדי לקדם את המוצר שלו - תמיד יש לו מכסה שהוקצתה על ידי המדינה, שהאוכלוסייה זקוקה להם ואותם הם בהחלט יקנו. והם יעשו זאת מכיוון שהממשלה היא המונופוליסט היחיד בשוק המסחרי, ולכן לא יכולה להיות תחרות קודם.

באשר לחברה, כלכלה מתוכננת לא כוללת ריבוד מעמדי בחברה. במציאות של מערכת זו, אין עניים ואינם עשירים מדי, מכיוון ששכרם של כולם נוטה לממוצע.

באופן תיאורטי, אנו יכולים לומר שרבים מהבעיות הקיימות בכלכלת שוק, במסגרת צו הפיקוד, נפתרות בקלות.

חסרונות כלכלת הפיקוד

בשל העובדה כי כל הייצור מוביל על ידי הרשות הגבוהה ביותר, והדבר נעשה בתנאים ותנאים שווים ביחס לכל גורם עסקי, כל הנטייה לסביבה תחרותית אינה נכללת. לכן, כלכלת הצוות מבטלת את כל הלהט של היזם לשפר את המוצר שלו, מכיוון שלא משנה כמה הוא ינסה, הוא עדיין לא יכול להשיג תועלת מהותית יותר.

ומכיוון שכל המוצרים מופצים באופן שווה ברחבי הארץ, אז השכר מחולק ככל האפשר, כך שהצוות נעלם לחלוטין מכל אינטרס בשיפור איכות עבודתם. אם עובד בקטגוריה זו אמור להיות בעל משכורת בסכום מסוים, אז לא משנה כמה הוא מתמחה בתחומו, הוא לא יוכל להשיג יותר.

קשיים בעזיבת כלכלה מתוכננת

קשה לומר איזו מערכת טובה יותר - כלכלת שוק או כלכלת צוות. כל אחד בדרכו הוא טוב בתנאים מסוימים: לפעמים התערבות ממשלתית היא הכרחית ביותר, אך לעיתים איכות המזון התינוקות המיוצר בסביבה תחרותית חשובה יותר מההפצה השווה של חלב בכל רחבי הארץ.

בכל מקרה, תקופת המעבר ממערכת מתוכננת למערכת שוק קשה ביותר. כולנו היינו עדים כיצד הדבר השפיע על התרגול לאחר קריסת ברית המועצות.ברור שכל מדינה לא יכולה להצליח בעוד כמה שנים, ולכן, בתיאוריה הכלכלית הפוליטית, יש דבר כזה כלכלת מעבר. זה מאופיין בחוסר יציבות, חוסר ודאות ועיוות של כל המבנה הלאומי הכלכלי, אך בעולמנו הכל נועד לחברה, ולכן עלינו לבנות עסק נוסף בעצמנו.