לאחר ששרדה את זוועת מלחמת העולם השנייה, הקהילה העולמית חשה בבירור את הצורך לאמץ אמנה בינלאומית בסיסית המסדירה במקרה של עימותים חמושים את ההגנה על לא רק אנשי צבא פצועים וחולים, אלא גם על האוכלוסייה האזרחית. מסמך כזה היה אמנת ג'נבה הבינלאומית.
יוזמה אנושית
נורמות חוקיות שכאלה כבר מעוגנות בוועידות שנחתמו בעבר בהאג ובז'נבה, אולם הניסיון של מלחמת העבר ובמיוחד מותם של מספר לא מבוטל של אזרחים בשטחים קדמיים הראו את הצורך בפיתוח מעשה משפטי נוסף. לשם כך הזמינה ממשלת שווייץ נציגים של שבעים מדינות בשנת 1948 להשתתף בפורום הבינלאומי, שתפקידו היה לשנות חוקים קיימים על בסיס ניסיון המלחמה האחרונה.
מבין הממשלות שהוזמנו, חמישים ותשע מדינות הביעו תמיכה ביוזמה זו, שאר המדינות, ששילחו את נציגיהן לז'נבה, הגבילו את עצמן למעמד הצופה. תנועות חברתיות מרכזיות, כולל האו"ם והצלב האדום, לא עמדו בצד.
מרכיבי הסכם
כתוצאה מהפגישות, שהחלו ב- 21 באפריל ונמשכו עד 12 באוגוסט, פותחו ונחתמו ארבע אמנות (מוסכמות), שהן הסכמים הנוגעים לכללי ההגנה על נפגעי פעולות האיבה. אמנת ז'נבה הראשונה בחנה את הטיפול בפצועים וחולים בצבאות לוחמים.
לאחר מכן התקיים הסכם, במסגרתו הוכנסו במסגרת המסגרת החוקית פעולות עם חיילים חולים ופצועים שנפגעו מספינות טרופות. אמנת ז'נבה נפרדת הגדירה את זכויות אסירי המלחמה. ולבסוף, הסופי הסדיר לחלוטין את זכויות הפולשים ביחס לאזרחים בשטחים שכבשו.
העיקרון החשוב ביותר שנקבע באמנה
כל אמנת ז'נבה משנת 1949 התבססה על העיקרון הבסיסי של המשפט הבינלאומי המודרני, המאפשר ניהול פעולות איבה רק נגד צבא האויב. הם אסרו מכל וכל אלימות כלפי אנשי צבא חולים ופצועים, כמו גם אזרחים.
כדי לקיים אותם טוב יותר, ההסכמים שנחתמו בז'נבה מחייבים את לוחמי המלחמה לבצע את ההבחנה הברורה ביותר בין אנשי צבא הנלחמים בצדם לבין אלה המרכיבים את האוכלוסייה האזרחית, שזכויותיהם מוגנות על ידי אמנת ז'נבה הרלוונטית ושנגדה אסורה כל פעולה אלימה.
אחת הנקודות החשובות ביותר בהסכמים הייתה איסור התקפות על מתקנים לא צבאיים, שימוש בכלי נשק ופעולות צבאיות העלולות לגרום לאובדן בלתי מוצדק וסבל אנושי. אותה אמנת ז'נבה אסרה על הרס נרחב של רכוש וחפצים אזרחיים, שלא נגרם בגלל הכרח קיצוני.
דרישת האמנה לפצועים ואסירים
תשומת לב מיוחדת הוקדשה לביטחונם של אלה שהיו בשבי האויב. אמנת ג'נבה משנת 1949, המסדירה את הטיפול באסירי המלחמה, כמו גם את העצורים מקרב התושבים שלא השתתפו בלחימה, מחייבת שמירה על חייהם, בריאותם, כבוד לכבוד האדם, זכויות אישיות, אמונות דתיות ופוליטיות.כמו כן, סעיפיו קובעים את הוראת החובה לקטגוריות אלה של אנשים הזכות להתכתבויות עם קרובי משפחה ולקבל ערבויות שיפוטיות.
באשר לשירותים פצועים, אמנת ג'נבה מ -1949 אינה מבחינה בין חברותם במפלגה זו או אחרת המעורבת בסכסוך מזוין. בהתאם להוראותיו, כולם זכאים באותה מידה למתן טיפול רפואי.
זה מרמז על הדרישה להבטיח את ביטחונם של אנשי רפואה קדמיים ואחוריים, כמו גם את כל המתקנים הרפואיים, הציוד והרכבים. לשם כך יש להשתמש בסמלים מתאימים, שגודלם מאפשר לראותם במרחק ניכר.
הוראות כלליות שנחתמו בז'נבה
לכל אמנת ז'נבה משנת 1949 יש כוח משפטי, גם אם אחד הצדדים הלוחמים מסרב רשמית להכיר בעצמו כלוחם. בנוסף, המדינות שחתמו על הסכם בינלאומי זה לוקחות על עצמם את האחריות לזיהוי, חיפוש והעמדה לדין של האחראים להפרתו. ההגנה על מוסכמות ז'נבה חלה באותה מידה על כל האנשים ללא תלות בשיוך הפוליטי או באמונותיהם הדתיות.
פרוטוקולים המשלימים את האמנות
המחצית השנייה של המאה העשרים הביאה עמה מספר רב של מלחמות מקומיות, שהמחישו את הצורך להרחיב את המסגרת המשפטית המכסה את כל תחומי הבעיות הקשורות בהן. בעניין זה, לאמנות ג'נבה נוספו מספר מעשים משפטיים חדשים. בזכותם, המסגרת המשפטית הבינלאומית הורחבה למשתתפים בסכסוכים פנימיים. מצבה החוקי של האוכלוסייה האזרחית נקבע והגנתו שופרה.
מאז היום שחתימו על הסכמי ז'נבה, מספר המדינות שהצטרפו להסכם בינלאומי גדול זה גדל מחמישים ותשע למאה ותשעים וארבע. פרוטוקולים נוספים לאחר מכן קיבלו גם אישור בינלאומי ואושררו על ידי ממשלות מרבית המדינות המפותחות.
