אנו מתחילים להבין את חכמת הזקנים רק כאשר אנו עצמנו הופכים למבוגרים. וכך זה קרה בעצות של סבתי. המלצות אלה של סבתי נגעו למימון גם בימים ההם שלא חשבתי על עבודה כלשהי, ולא היה לי כסף בכלל. אבל נזכרתי היטב בעצות, מכיוון שהן חזרו לעתים קרובות. ועכשיו אני מוכן לחלוק אותם עם הקורא.
אין צורך לבזבז יתר על המידה
לא הייתי קוראת לסבתא חמדנית, אבל היא בהחלט הייתה מאוד רציונלית בהוצאותיה. והתנגד באופן קטגורי לזרוק כסף לטמיון. כמובן, אני לא מקפיד על הכלל הזה כל כך בקנאות, אבל בכל מקרה, לא, לא, אבל אני אשאל את עצמי את השאלה: האם אני צריך דבר כזה או אחר? לפעמים זה עוזר.
אתה צריך לשלם חשבונות באותו זמן.
גישה כזו, האמינה הסבתא, משמעת את הנפש והרוח. בנוסף, זה עוזר לא לשכוח אם האדם שילם או לא שילם את החשבונות החודש. בקיצור, כל העגלה מרוויחה. אני משתמש גם בכלל זה. זה לא קשה להתבונן.
סבתא העדיפה לאגור מזומנים במקום אחד
כן, מישהו יכול לחשוב שזה מסוכן, אבל סבתא שלי הייתה צריכה לדעת את זה. היא החזיקה הכל במקום אחד, אבל איש לא ידע איזה מהם. לכן, אם החלטתם לבצע זיכרון מטמון, אל תשכחו היכן הוא ממוקם. אבל המקום חייב להיות אמין.
אל תשאיל
עכשיו, עם כרטיסי אשראי, זה די קל להלוות מבנק, כדי לא להתעסק עם מצבי רוח אנושיים משתנים. אבל סבתי הייתה צור - היא לא לוותה מאף אחד ואף פעם לא. או לקח את זה, אבל אני לא יודע על זה.
אי אפשר לזרוק כסף
אם אתה מדמיין שכסף הוא חומר וייצור חי, אז כמובן שהם נעלבים אם מטפלים בהם בדרך זו. לא ניתן לזרוק כסף. אפילו זוטה תמיד יכול להיות מותאם למשהו, למשל לקנות מסטיק.
"בוא קל, קל ללכת"
וזה לא אומר שלסבתי הייתה נטייה קלה ואהבה להתעסק, אבל זה פשוט קרה שכסף קל לא התעכב זמן רב. או שהיא חשבה שהם לא ישארו זמן רב. המשכתי לחזור לי על זה בתה עד שאמרתי: "כן, בא, אני מבין, בואו נשנה את הנושא, בעוד אין לי כסף." עליה השיבה לי: "אתה זוכר לעתיד!"
כסף שנצבר בצורה לא ישר מביא אי מזל
ובכן, סבתא הייתה איש בית ספר זקן, אז לא נשפוט אותה בקפדנות. כמובן, ציווי מוסרי כזה בפעם צעירים מכוונים נכון, כלומר אני. עד כמה אמונות כאלה קיימות בעולם המודרני, אפשר לקורא להחליט בעצמו.
כסף במתנה
כאן היו לסבתא שתי אמונות: ראשית, הן נותנות כסף רק לאותם אנשים שבאמת זקוקים להם; שנית, לא ניתן כסף עבור ימי השנה. כנראה מכיוון שמי שיש לו כסף ליום השנה אינו צריך כסף. עם זאת, היא התחמקה משאלתי הישירה בשקט אצילי.
צדקה
סבתא שקלה פזיזות לתת כסף לעניים ולחולים, אם האדם עצמו צריך. אדם מונע אפוא משהו חשוב ממשפחתו.
מתינות היא הכלל הראשון
אין צורך להסתבך בכסף ולהסתמך עליו יותר מדי, אך יחד עם זאת, הכסף אינו סובל גישה קל דעת במיוחד כלפי עצמו.
