עודף ההגנה הדרושה ותוצאותיה

החקיקה קובעת מספר נסיבות, אשר נוכחותן אינה כוללת פשע של מעשה. אחד מהם הוא ההגנה הדרושה. במקרה זה, הנבדק שביצע למעשה מעשה שלא כדין, יכול להימנע מאחריות בתנאים מסוימים. במיוחד אסור לו לחרוג מגבולות ההגנה המותרים. נדבר על חוקיות פעולותיהם של גורמים שנאלצים לנקוט אמצעי מיגון במצבי חירום.

מידע כללי

תחת ההגנה הנדרשת יש להבין פעולות שמטרתן להגן על זכויותיו ואישיותו של הגונן או הישות האחרת, את האינטרסים של המדינה והחברה על ידי גרימת נזק לתוקף בגבולות המותר.

הלגיטימיות של ההגנה הדרושה מוכרת אם:

1. תקיפה פלילית של סכנה מיוחדת.
2. איום אמיתי.
3. פוגע אך ורק בתוקף, אך לא בזרים. אחרת, כללי החירום כפופים ליישום.
4. הסכנה האמיתית לחיים.

במקרה זה, על המגן לא לחרוג מההגנה הדרושה.

מאפייני נסיבות היישום של אמצעי מיגון

ההגנה הדרושה מותרת רק בנוכחות תקיפה פלילית המסוכנת. בפרט, ניתן ליישם אמצעי הגנה כאשר:

1. פעולות / חוסר מעש של אזרחים.
2. פשעים מכוונים ופזיזים של פרטים.
3. פעולות בלתי חוקיות בעליל של גורמים רשמיים.

ההגנה הנחוצה ניתנת ליישום בלעדי כנגד מעשים אשר אחריהם מתעוררת במסגרת החוק הפלילי. במקרה זה, נושאי פשעים כאלה עשויים להיות מטורפים או קטינים. במצבים כאלה מוטלת על המגן חובה מוסרית שלא לגרום נזק משמעותי לתוקף, מכיוון שאינו מבין את טיבו ואת סכנת התנהגותו ואינו יכול לשלוט בה.

ההגנה הנדרשת יכולה לשמש זרה להגנה על אזרח אחר, על האינטרסים של החברה והמדינה. לדוגמא, צעיר ברחוב הגן על חברתו מפני בריונות והסב לו נזק גוף. פעולות כאלה של גבר צעיר ייחשבו כלגיטימיות.

לא ניתן להחיל את ההגנה הדרושה כאשר הנבדק מבצע פעולות משפטיות. לדוגמה, אם אזרח נעצר ולא יתנגד, פגיעה בו תהיה בלתי חוקית.

בהתחשב בפרטי ההגנה הדרושה, אנו יכולים לומר שמותר רק מאותן התקפות שניתן למנוע רק באמצעות כוח פיזי נגד התוקף. לפיכך קשה לדמיין את כדאיותו, למשל, ביחס להילול הדעת הזדוני של מזונות.

מזומן ותוקף העבירה

משמעות סימנים אלה היא כי הפעולה הבלתי חוקית החלה והיא למעשה מאיימת או שכבר גורמת נזק וטרם הסתיימה. בהתאם, לא מעשי לצפות לשביתה ראשונה. עם זאת, אי אפשר להגן על עצמו אם אין איום לפתיחה פתאומית של פעולה לא חוקית.

ההגנה הדרושה אסורה לאחר סיום התקיפה, אם:

1. התוקף הגיע למטרה. לדוגמא, הקורבן נפטר בהתאמה, אמצעי מיגון כבר לא יעזרו לו.
2. המגן הצליח למנוע פעולה בלתי חוקית; איום על האינטרסים מבוטל. יש להבדיל בין מצב כזה לבין מקרים בהם האדם אינו מבין את הרגע בו הסתיימה התקיפה, אם כי מטעמים אובייקטיביים התוקף אינו מהווה עוד סכנה.

לדוגמא, אזרח, שהגן על עצמו, ירה באדם שממנו נפל ולא יכול היה לקום. עם זאת, המגן לאחר מכן היכה את הפצוע מספר פעמים עם קת בראשו, עד שנרגע לבסוף. במקרה זה המגן יהיה אחראי למעשים שביצע לאחר סיום הפיגוע, כלומר מרגע נפילתו של האזרח מפציעה.

איום לחיים

אם קיים, הזכות להגנה מתעוררת ללא מגבלות. אז אפשר להכיר בכך לגיטימי לגרום למוות לאנשים שסגרו את החייב בקור במוסך והציעו לו "לחשוב" כיצד יחזיר את חובותיו. במצבים כאלה, לנפגע יש את הזכות שלא לתאם בין פעולות הגנה לאופי התקיפה. זה נובע מהעובדה ש:

• חיי אדם נחשבים לערך הגבוה ביותר, ובהתאם לכך ניתן להשתמש במגוון שיטות להגנה עליהם.
• במצב קריטי, הקורבן אינו יכול להעריך את הנעשה כראוי.

עודף של אמצעי הגנה הכרחיים

כאשר מתגוננים מפני התקפה, יש לכבד מסגרת מסוימת. חריגה מההגנה הנדרשת כרוכה בביצוע פעולות מכוונות אשר בבירור אינן תואמות את מידת ואופי הסכנה הנובעת מהתוקף.

המילה "מפורש" בניסוח לעיל אינה קובעת מידתיות בין הפגיעה שאירעה במהלך ההגנה לפגיעה המאיימת (שמגיע מאדם אחר). ההתכתבות בין אמצעי / אמצעי התקפה והגנה עשויה להיעדר.

זה אסור רק לגרום לנזק חמור שלא לצורך שלא נגרם בגלל הכרח, כלומר לא היה רצוי.

בית המשפט מעריך את מידת הראיות לאי-התאמה בין התקיפה להגנה בכל סיטואציה ספציפית. במקרה זה נלמדות כל נסיבות האירוע במתחם. יש לקחת בחשבון את הדברים הבאים:

• חומרת הנזק הסביר;
• מציאות של איומים;
• תכונות של אמצעי הגנה והתקפה;
• עוצמת ההתקפה;
• זמן ביום;
• גיל, מין, מצב נפשי של הצדדים לסכסוך.

לדוגמא, השארת האלכוהול המורעל על השולחן בכדי לגרום נזק לבריאותו של גנב דירה, ייחשב כעל עודף ההגנה הדרוש.

יש לבצע באופן מכוון פעולות אשר בבירור אינן תואמות את הפיגוע. פגיעה בהגנה על סחורות בעלות ערך נמוך תאושר כפשע נפוץ, אך לא כחרגה מגבולות ההגנה הדרושים. לדוגמא, אזרח, שרדף אחרי קטינים שטיפסו לגנו, פגע באחד הנערים עם מקל בראשו. הקורבן מת מפציעתו. כתוצאה מכך, אזרח הועמד באחריות לרצח.

אם חורג מגבולות ההגנה הנדרשים, אין השפעה של התקרבות מפתיעה. משמעות הדבר היא כי פעולות התוקף לא היו מהירות עד כדי כך שהמגן לא הצליח להעריך כראוי את אופי ומידת הסכנה של המתרחש.

ניואנס

השימוש במכשירי מיגון, מנגנונים שונים, שימוש בבעלי חיים לדיכוי מעשים מסוכנים מותר, אם זה לא שולל את האפשרות לפגוע בישויות חפות מפשע ולגרום נזק מוגזם לאשמים. לדוגמא, כריית גינה, הצבה לאורך היקף קטע של חוט מתח גבוה, יריות וכדומה, תביא לאחריות אחריות אם ייגרם נזק לכך.

הוראות החוק הפלילי

עודף ההגנה הדרושה נאמר בחלק 1 בסעיף 37 לחוק הפלילי. הנורמה קובעת כי גרימת נזק לנושא עובר-דרך אינה נחשבת כפשע אם ההיתקלות לוותה באלימות מסכנת חיים או באיום השימוש בה. מכאן עולה כי לא משנה עד כמה יתבררו ההשלכות, האחריות להגנה על נושא האינטרסים שלו או לאינטרסים של אנשים אחרים, המדינה או החברה לא מתעוררת.

בחלק 2 של הנורמה מצוין סימן ללגיטימיות השימוש באמצעי הגנה. ענישה בגין הפגיעה שנגרמה לא תתרחש אם לא ניתן לעבור על ההגנה הדרושה.

האחריות, כמשמעות סעיף 37 לחוק הפלילי, ניתנת לפעולות מכוונות של המגן. פשעים שבוצעו עם חריגה מגבולות ההגנה הדרושה מוסמכים בנסיבות מקלות.

מאפייני דירוג אירועים

כדי להטיל אחריות על פי החוק הפלילי מעבר להגנה הנדרשת, קודם כל יש לברר האם היה זה בכלל. אם זה לא היה, אז יש להכיר במעשי הנבדק כבלתי חוקיים.

במקרה של רצח שבוצע כאשר חרג מגבולות ההגנה הדרושה, יש לברר האם היה אי התאמה בין הגנת אופי ומידת הסכנה של הפיגוע. דווקא הקריטריון הזה הוא האמנות. 13 לחוק הפלילי. נוכחותו של תכונה זו בחקיקה מקלה מאוד על עבודתם של רשויות חקירה ושופטת. עם זאת, כפי שמראה בפועל, לא בכל המקרים השאלה של היעדר או נוכחות של עודף הגנה נחוצה נפתרת כראוי על ידי מבנים מורשים. העובדה היא כי בהיבטים רבים של בעיה זו לא פותחו גישות מאוחדות.

הניסוח, שנמצא בחלק 2 בסעיף 13 לקוד, נותן סיבה להאמין כי ניתן לחרוג מגבולות ההגנה הן בגלל חוסר פרופורציה של הגנה והתקפה, והן בשל מעשיו בטרם עת של המגן. כפי שמראה בפועל, מקרים של הקטגוריה הראשונה שכיחים יותר מהשנייה.

טעויות הסמכה

לעיתים קרובות מוכרים בטעות קיפוח חייו של אזרח עוטף את עצמו כרצח שביצע כאשר חורג מההגנה הדרושה. כוונת הפעולות מתבררת במקרה בו עוצמת אמצעי ההגנה או אמצעי ההגנה בבירור אינם תואמים את פעילות הפיגוע או אמצעיו.

בית המשפט העליון סיפק שוב ושוב הבהרות בנושאי כישורים שגויים. בפרט, כוחות הצבא רואים את עמדת הרשויות, הסבירות כי למגן יש את הזכות להדוף התקפה באופן בלעדי באמצעים פרופורציוניים, כבלתי נכונה. בגישה זו לא מביאים בחשבון נסיבות ספציפיות, ולכן בהיעדר התאמה בין התקיפה להגנה, בתי המשפט מכירים בכך שחורג מגבולות ההגנה הדרושים.

החוק הפלילי אינו קובע קריטריונים ספציפיים למידתיות. עם זאת, אין פירושו כי על בתי המשפט לעקוב באופן מכני אחר הדרישות לעמידה באמצעי התקיפה וההגנה על עצמתם ועוצמתם. על מוסדות לקחת בחשבון הן את אופי ומידת הסכנה של התוקף, את יכולתו וכוחו של המגן. יש לברר כמה היו המשתתפים בסכסוך, מה גילם, האם נעשה שימוש בכלי נשק, באיזו שעה והיכן בוצעה התקיפה. יש לקחת בחשבון גורמים אחרים שיכולים להשפיע על מאזן הכוחות.

ציות של אינטרס מוגן לפגיעה

כאמור, ניתן להכיר בפעולותיו של המגן כפשע שביצע אם חורג מגבולות ההגנה הנדרשת, אם נקבע כי התועלת המוגנת לא הייתה כל כך בעלת ערך כדי לגרום נזק קשה לאזרח הכובש. בהקשר זה ניתן להכיר בגישה הנכונה, לפיה ניתן להגן על עצמו מפני התקפה המאיימת על חיים ובריאות. במקרה זה, כמובן, לא צריכה להיות סכנה לאנשים בלתי מורשים.

עם זאת, אין פירוש הדבר שאי אפשר להגן על עצמו מפני מתקפה שאינה מהווה איום על החיים, שהשימוש בו יכול להוביל לתוצאות חמורות עבור העבריין. לדוגמא, אישה שהייתה קורבן לניסיון אונס יכולה להשתמש בכל אמצעי מיגון ובכך לגרום נזק קשה למבצע.

כפי שמראה בפועל, בתי המשפט לא תמיד קובעים נכון את ערך הטוב ביחס אליו מתבצעת התקשרות. בחלק מהמקרים, היכולת להשתמש בהגנה הדרושה מוכרת על ידי הנבדק אם הוא או זכויותיו הופכים מושא לפשע. בינתיים, לאזרחים יש זכות להגנה במקרה של פגיעה באינטרסים של הפרט, המדינה, החברה, האינטרסים של אנשים אחרים. ראוי לציין שלעתים קרובות תחת התקיפה הפלילית בתי המשפט מבינים רק את אותן עבירות הקשורות לתקיפה. עם זאת, לאזרחים, מכוח החוק, יש זכות להחיל אמצעי הגנה בפשעים אחרים.

תאימות התקפה והגנה

בפתרון סוגיה זו, יש לקבוע באיזה חפץ השתמש התוקף ואיך המגן הגן על עצמו. במקרה זה, יש לקחת בחשבון את אופיו הקיצוני של המצב. המגן רחוק מלהיות תמיד מסוגל להעריך את המצב במידה מספקת, לשקול את אופי האיום, ועל בסיס זה לבחור את הסעד המתאים. זה, בתורו, יכול להוביל לתוצאות חמורות שאסור להטיל עליהם אחריות.

בקביעת המידתיות של אמצעי ההפעלה וההגנה, ככלל, עולה השאלה לגבי חוקיות השימוש בכלי נשק או פריטי החלפתם. רשויות החקירה ובתי המשפט מחליטים על כך בכל מקרה ומקרה, שיזם בקשר לתחילת השלכות חמורות, שהביאו לעודף ההגנה הדרושה. רצח נחשב לתוצאה המסוכנת ביותר של מעשיו הבלתי מידתיים של המגן.

יחס גובה-רוחב

התחשבות בנסיבות אלה עשויה להיות מכריעה במתן כשיר למעשיו של המגן במקרה של רצח. אם חורג מגבולות ההגנה הדרושים, אי אפשר להתעלם מיכולתו של המגן להדוף את ההתקפה. זה משנה מין, כושר גופני, גיל המגן.

לדוגמא, בעת הדחת התקפה של אדם לא חמוש אך חזק פיזית, פנסיונר או מתבגר צריכים להצדיק את השימוש בכלי נשק או פריטי תחליף אחרים כאמצעי הגנה. בהתאם לכך, ניתן להכיר בגרימת מוות לתוקף חלש, שאינו בעל הכוח הגופני הדרוש, כרצח אם חורג מגבולות ההגנה הדרושה.

תכונות

חשובים לא פחות הם התנאים שבהם מתרחש סכסוך. לדוגמה, ברחוב שומם או ביער במהלך מתקפה, יש להניח אמצעי הגנה אקטיביים יותר מאשר עם התנחלויות שבוצעו במקום ציבורי. במקרה האחרון, יש למגן הזדמנות לפנות לעזרתם של אחרים.

מסקנה

הנוכחות בחקיקת הנורמות המסדירות יישום אמצעי הגנה הכרחיים מבטיחה יישום ערבויות חשובות ביותר לשמירה על בריאותם, כבודם, חיים, כבודם של האזרחים, ביטחון הציבור ואינטרסים של המדינה.

גבולות ההכרח של מעשיהם של אנשים המשקפים את הפיגוע נקבעים על פי התנאים הספציפיים שבהם הם מתחייבים.