בשוק הפיננסי ישנן מספר דרכים להשקיע ולהרוויח מכך. אחת הפופולריות ביותר היא ההשקעה בעסק או חברה משותפים. על פי תוצאות הרווח לתקופת הדוח, המשקיעים מקבלים את חלקם, המכונה דיבידנדים. ככלל, הזכות לחלק של חלק מהרווח מאושרת על ידי מניות או ניירות ערך אחרים השווים להם.
הגדרה
כדי להבין מהם דיבידנדים, עליכם להבין את התוכנית שלפיה עובדים ארגונים גדולים עם כמה מייסדים ומשקיעים.
על מנת לפתוח עסק, יש צורך לאסוף את האמנה ואת - הון מילואים. כמה מייסדים משקיעים בכך את כספם, ומקבלים בתמורה תרומה מידתית לתרומת הנכס והרווחים העתידיים של חברה זו. לרוב מניה כזו באה לידי ביטוי במניות.
בסוף תקופת הדיווח (לרוב זו השנה), המשקיעים מקבלים את הכספים שהם זכאים להם בבעלות. הרווח הזה הוא שנקרא דיבידנדים.
סוגי התשלומים
בהתאם לעיתוי בו צוברים דיבידנדים הם מחולקים לשנתיים ורבעוניים. צבירה שנתית נעשית בכל סוגי חברות הבעלות הקולקטיבית. רבעוניים אפשריים רק בחברות המניות המשותפות. לחברות בערבון מוגבל אין את הזכות לתשלומים תקופתיים לעתים קרובות יותר מפעם בשנה.
הדיבידנדים מחולקים גם רגילים ומועדפים. האחרונים נבדלים על ידי העובדה שיש להם שיעור תשלום קבוע. זה נקבע באחוז מערך המניה ומשולם תחילה.
דיבידנדים רגילים תלויים רק ברווח השנתי של החברה. הם יכולים להיות בעלי זכויות יתר מעל ומתחת.
קביעת סכום התשלומים
אין שיעור אחד בו צוברים דיבידנדים. זה נובע מהעובדה שלכל חברה יש את הזכות לקבוע באופן עצמאי את גודל התשלומים, בהתאם לרווח בשנה החולפת.
לאחר ששולמו כל המסים וההלוואות, לחברה יש רווח נקי. באסיפה הכללית של בעלי המניות מתקבלת החלטה על הקצאת כספים לחלוקה בין מייסדי הבעלים של חלק מהחברה. סכום זה מחולק באופן יחסי בין כל מי שיש להם חלק במפעל.
יש זמנים ששיעור הדיבידנד הוא אפס. זו חייבת להיות גם החלטה קולקטיבית. זה אומץ במקרה בו יש לכוון את כל הכספים שהתקבלו להמשך פיתוח החברה.
חשוב לזכור כי ההחלטה על התשלומים וסכומם מתקבלת רק בישיבת בעלי מניות או בעלי חלק מהעסק. איש אינו מורשה אך ורק לקבוע את גובה הדיבידנדים.
נוהל חלוקת רווחים
כל משקיע מבין מהם דיבידנדים, מכיוון שהוא מבצע השקעות בדיוק כך שבעתיד הכסף שלו יביא רווח קבוע ויציב.
לפיכך, המנגנון שבאמצעות חלוקת התשלומים והצבירה בהם הוא פשוט ומובן. באסיפה הכללית של בעלי המניות, הוכרז הסכום שקיבל המיזם לשנת הפעילות. החלק שישולם לכל בעלי המניות בהחלט מוקצה ממנו.
יתר על כן, חשבונאות בהתאם לאחוזי הבעלות בנכסי החברה מחלקת רווח זה בין כל מי שהוא שייך.
ראשית, אנשים מקבלים את האחוזים שלהם לפי מסמכים מיוחסים. הסכום שנותר מחולק בין שאר בעלי המניות.
לבד ואפילו על פי החלטת אסיפת בעלי המניות, לא ניתן לשנות את סכום הדיבידנדים: לכל בעל מניות יש את הזכות רק לאותו חלק מכל הרווח הכולל, איזה חלק מכלל המניות שבבעלותו.
תנאי תשלום
יש לזכור כי מועדי החקיקה נקבעים בהם יש לשלם דיבידנדים למייסד ובעל המניות. הם מבוססים על תאריך העמלות הכלליות.
החוק קובע כי דיבידנדים משולמים לא יאוחר משישים יום מיום הודעת התשלומים. תאריך זה נקבע באסיפה הכללית. אם לא הוכרז, מועד הפגישה עצמו נחשב לנקודת המוצא של התשלומים.
זה לא אומר שצריך להעביר כסף בדיוק ביום ה -60. לאורך תקופה זו, ניתן לזקוף בהדרגה כספים לחשבונות בעלי המניות והבעלים בסכום שנקבע בזכות המניות.
עיכובים בתשלום עשויים להיות כרוכים באחריות מנהלית ופלילית באופן שנקבע, שכן במקרה זה נפגעת זכותו של כל אדם לקבל את כספיו במועד.
תנאים הכרחיים לחישוב תשלומים רגילים
עבור כל מפעל, יש לקיים מספר תנאים בכדי שהתשלומים יהיו מוצדקים, אחרת הדיבידנדים של בעלי המניות יהיו בלתי חוקיים.
על פי תוצאות תקופת הדוח, יש צורך ברווח נקי, שניתן לחלק אותו בין המשקיעים.
אל תשכח מההון המורשה, שיש לשלם לפני שמתקבלת ההחלטה על תשלום דיבידנדים במחנה האימונים.
על הנכסים נטו של החברה להיות שווה או לחרוג מכספי המורשה והעתודה, ובלבד שתוגש הצעת תשלום דיבידנד.
כל סימן לפשיטת רגל הופך את חלוקת הרווחים לבלתי אפשרית.
ניואנס עדין: מי שיודע מה זה דיבידנד, צריך להבין כי סכום התשלומים הכולל לא צריך להיות בשום מקרה יותר מזה שהוכרז באסיפה הכללית.
מיסוי
כדי להימנע ממיסוי כפול, תשלומי דיבידנד מתבצעים לאחר כל הניכויים לשירות המס. יחד עם זאת, יש מס דיבידנד, אותו יש לשלם על ידי מי שמקבל אותם.
על מנת לפשט את מערכת המיסוי, הצד שגובה תשלום זה הוא המשלם, כלומר החברה שמניותיה בבעלות המשקיע.
שיעור המס הסטנדרטי הוא 9% מסך התשלום שהתקבל. היא עוסקת בחישוב חשבונאות, בהפקת תרגומים.
החקיקה קובעת כי מס העדפה שווה ל- 0%. רק אנשים שיש להם חלק בחברה מעל 50% ומחזיקים אותה במועד התשלום של 365 יום לפחות זכאים לה.
רגע רעוע בעניין זה עשוי להיות רישום מחדש של החברה, שינוי במעמדה ובצורת הארגון שלה, כאשר המסמכים הסטטוטוריים משתנים לחלוטין. מצד אחד, תקופת הבעלות על מניות נקטעת כאשר ניירות ערך אלו מתחילים להשתייך לחברה אחרת. מצד שני, החדש שהוקם הוא היורש של החברה הקודמת. אז, יש לה את הזכות לשלם דיבידנד לבעלי החברה הוותיקה.
תשלומים שלא נכללו בדיבידנדים
כדי לבצע תשלומים ולשלם את שיעורי המס הנכונים, עליכם להבין בבירור מהם דיבידנדים. לא את כל התשלומים למשקיעים ניתן לייחס להם. ישנם מספר פיצויים מהותיים שאינם.
החזרת הכספים השווה לסכום התרומה לארגון המיזם, אם היא נמצאת בשלב פירוקו, לא יכולה להיקרא דיבידנדים.
כך גם לגבי רכישה של חברה מניות מבעל מניות בשווי מלא. כל עמותה אינה משלמת דיבידנדים וכל תזרים המזומנים בהם נועד לבצע את פעילותם הכלכלית.
לפיכך, ניתן לכנות דיבידנדים רק תשלומים המחולקים באופן יחסי בין כל בעלי המניות ומתוך סכום הרווח הנקי שהוקצה למטרות אלה.
רווח של חברות זרות
כל אחד יכול להשקיע ולהרוויח הן מחברות מקומיות והן מחברות זרות. יתרה מזאת, אין זה הכרחי בכלל כי חברה כזו תירשם במדינת הבית של המשקיע.
התנאי לקבלת דיבידנדים יהיה המסגרת החקיקתית של המדינה בה נמצאת החברה. אם תשלומים רגילים שם נעשים על פי אותו עיקרון ומשווים דיבידנדים, אז במדינות אחרות הם ייחשבו ככאלה.
מכיוון שהאדם ירוויח ממדינה אחרת, הוא יצטרך לשלם מס דיבידנד בכוחות עצמו, מכיוון שלא סביר כי חברת המשלם תעשה זאת בשבילו.
כל עשיר יודע שכדאי יותר לא לעבוד עבור עצמו, אלא ללמוד כיצד לעשות זאת בעזרת קרנות חופשיות. כסף שמכניס למחזור בעסק רווחי יביא הכנסות גדולות באופן קבוע, מבלי שיידרש מאמץ נוסף מצד בעליו. העיקר הוא לבחור את החברה המבטיחה הנכונה, שתוכל להגדיל הון סטארט-אפ לעיתים.
