ברוב הכלכלות המודרניות המדינה היא נושא המפתח בניהול כלכלי. בבניית אסטרטגיות שונות של ממשל פוליטי, הרשויות נותנות עדיפות מיוחדת להבטיח את תפקודה של המערכת הכלכלית הלאומית. בפועל, משמעות הדבר היא, ראשית, בחירה של המתודולוגיה היעילה ביותר לבניית מדיניות פיננסית - ברמה של המערכת הכלכלית כולה או בהקשר של ניהול תהליכים כספיים בענף מסוים. ישנן מספר גישות בסיסיות לפיתרון בעיות מסוג זה. מה הספציפיות שלהם? על סמך אילו קריטריונים יכולה המדינה לקבוע את הגישה האופטימלית לגיבוש מדיניות פיננסית?
מבנה המדיניות הפיננסית של המדינה
ראשית נקבע את המבנה האפשרי של הפעילויות הנחשבות. מה כוללת המדיניות הפיננסית של המדינה? חוקרים מודרניים מבחינים במרכיבים העיקריים הבאים:
- פיתוח הוראות רעיוניות מרכזיות;
- גיבוש יעדים, יעדים, אמצעים לפתרונם;
- גיבוש המנגנונים המוסדיים הנחוצים;
- שמירה על הפונקציונליות של המערכת הפיננסית הלאומית.
יש מספר משימות מפתח המאפיינות את המדיניות הפיננסית של המדינה. קחו בחשבון אותם.
יעדי המדיניות הפיננסית של המדינה
מומחים מזהים את המשימות העיקריות הבאות של המדיניות הפיננסית של המדינה:
- מתן התנאים הנחוצים להקמת משאבים כספיים;
- זיהוי מנגנונים לחלוקה רציונלית ביותר של נכסים;
- בניית מערכת להסדרת יחסים משפטיים פיננסיים;
- התאמה תקופתית של המדיניות המוניטרית הנוכחית המיושמת ברמת המדינה.
לרשימה זו ניתן להוסיף פעילויות המתאימות את הפיתרון של סוגיות כלכליות בענפים ספציפיים.
הוראות המדיניות הפיננסית של המדינה
הבה נבחן באילו כיוונים ניתן לייצג את המדיניות הפיננסית של המדינה.
החוקרים מבחינים בין האפשרויות הבאות לפעילות הרשויות:
- ביצוע תקציב;
- גביית מס;
- השקעה;
- פתרון בעיות חברתיות;
- מדיניות מכס;
- פעילויות בינלאומיות.
שקול את הפרטים שלהם ביתר פירוט.
הכיוון התקציבי של המדיניות הפיננסית
כיוון זה של המדיניות הכספית של המדינה כרוך בפתרון המשימות הבאות:
- גבייה והפצה לאחר מכן של הכנסות מתקציב,
- הבטחת אינטראקציה בין תקציבים ברמות שונות (במודל הרוסי - פדרלי, אזורי, מקומי),
- פירוק גירעון התשלום,
- מימון של מגזרים שונים במשק הלאומי.
כיוון המס של המדיניות הפיננסית
כיוון זה של פעילות המדינה קשור קשר הדוק לקודמו, מכיוון שמסים הם אחד המקורות העיקריים לגיבוש התקציב. הבטחת קבלת שכר הטרחה באוצר חשובה ליצירת עתודות המדינה. המדיניות הפיננסית של המדינה בכיוון זה מתבצעת באמצעות הקמת מוסדות נפרדים והסדרת החקיקה הנדרשת.
מדיניות השקעה
פעילויות ההשקעה של המדינה יכולות להיות שונות מאוד. זו יכולה להיות השתתפות במבנה מורשה או הון מניות של גופים עסקיים. יתכן שמדובר בסבסוד והלוואות לפרויקטים עסקיים שונים. זה יכול להיות מתן ערבויות מדינה לעסקים.
פעילות השקעות היא המרכיב החשוב ביותר, הכולל את המדיניות הפיננסית המודרנית של המדינה. זה קובע מראש עלייה בהיוון של הכלכלה הלאומית, גירוי צמיחת התמ"ג ורווחת האזרחים.
המימד החברתי של המדיניות הפיננסית
ההיבט החברתי המאפיין את המדיניות הפיננסית של המדינה קשור קשר הדוק לכל האמור לעיל. היא מניחה שלממשלת המדינה יש משאבים - אשר נוצרים בעיקר באמצעות מיסים ואגרות אחרות, וכן מסגרת מוסדית ומשפטית יעילה. המשימות העיקריות המלוות את הכיוון החברתי של המדיניות הפיננסית של המדינה הן: הגדלת ההכנסה האמיתית של האזרחים, תשלום הפנסיות ומדיניות ההגירה.
מדיניות מכס
פעילות מסוג זה קרובה דיה לפעילותם של מוסדות המדינה בתחום גביית המס. חובות מכס הן מקור חשוב נוסף למילוי תקציב המדינה. המדינה, ככלל, גובה מיסי יבוא, לעיתים חובות ייצוא, בניית מנגנון המשלב הקמת מבני המדינה הדרושים, וכן פרסום מעשי משפט רגולטוריים.
פעילויות בינלאומיות
תחום פעילות זה קרוב מאוד למדיניות המכס, שכן העמלות המקבילות מחויבות בגבול בעת הייצוא והייבוא של סחורות, וערכן מבוסס במידה רבה על הסכמים בינלאומיים של הרשויות. אך מלבד פעילויות מכס, מכשירים של המדיניות הפיננסית של המדינה בזירה העולמית יכולים להיות מורכבים בהשקעה בניירות ערך שונים, אג"ח, קרנות, אינטראקציה עם קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי ומבנים גדולים אחרים.
נושאי המדיניות הפיננסית של המדינה
קחו בחשבון את טיב נושאי המדיניות הפיננסית של המדינה. אלה הם בעיקר הרשויות המחוקקות והמבצעות של המדינה. אם מדברים על המערכת הפוליטית הרוסית, אז משרד האוצר של הפדרציה הרוסית הוא מוסד המפתח האחראי על הפעילויות הרלוונטיות. מטרות ויעדים מרכזיים הקשורים בפעילות מחלקה זו יכולים להיווצר הן בהשתתפות העובדים העובדים בה והן באינטראקציה עם רשויות אחרות, כולל הנשיא. אז ראש המדינה יכול לחשוף את חזונו לגבי המדיניות הכספית של המדינה בהודעות למועצת הפדרציה. את ההוראות הרלוונטיות ניתן ליישם, בתורו, על ידי משרד האוצר.
שיטות ליישום המדיניות הכספית של המדינה
ההיסטוריה של הכלכלה העולמית כוללת עובדות המשקפות את יישום המדינות במגוון הרחב ביותר של גישות לבניית מדיניות פיננסית. מומחים מודרניים מסווגים אותם לשלושה סוגים עיקריים: המדיניות הפיננסית הקלאסית של המדינה, גישות רגולטוריות, שיטות ניאו-שמרניות, שיטות תכנון והוראות. אנו בוחנים את הפרטים האישיים שלהם ביתר פירוט.
שיטות קלאסיות למדיניות פיננסית
גישה זו נחשבה העיקרית בכלכלות המדינות הקפיטליסטיות בשלהי ה- XVIII המאוחרת - תחילת המאה ה- XX. מבוסס על כתבי הכלכלנים הנודעים אדם סמית ודייויד ריקרדו. מאפיינים עיקריים בגישה הקלאסית: התערבות ממשלתית מינימלית בתהליכים כלכליים, היווצרות סביבה של תחרות חופשית במערכת הכלכלית הלאומית, נוכחות של מנגנוני וויסות עצמי בשוק.
המדינה, שעבדה במסגרת הגישה המקבילה, ניסתה למזער את הוצאות התקציב, כמו גם את חובות החוב. במקביל נבנתה לעיתים קרובות מערכת מיסוי מסובכת למדי, המסוגלת לספק הכנסה קבועה לאוצר. השיטה הנחשבת ליישום המדיניות הכספית של המדינה הוחלה באמצעות הקמת מספר קטן של מוסדות פוליטיים. לרוב זו הייתה סוכנות נפרדת, שקיימה אינטראקציה שטחית יחסית עם סוכנויות ממשלתיות אחרות.
מדיניות רגולטורית לניהול פיננסי
ניתן להשתמש במכשירי מדיניות פיננסית ממשלתית גם כחלק מגישות רגולטוריות. הם פותחו כחלופה לקלאסיקה בתחילת המאה ה- XX. הם מבוססים על כתביו של כלכלן מפורסם אחר, ג'ון קיינס. זה קבע מראש את שמם המשותף - קינסיאניזם.
הצורך במודרניזציה של גישות קלאסיות עלה בקשר למגמות משבר בכלכלות המדינות המפותחות, שהחלו להבחין בראשית המאה העשרים. המדיניות הפיננסית הקלאסית של המדינה, שתוכנה הניח התערבות מינימלית של הרשויות במשק, הביאה לייצור יתר, לתחרות מוגזמת בסביבה העסקית ולירידה ברמת האחריות החברתית של המפעלים.
נקודת המפתח בגישה זו היא שעל המדינה להתערב בתהליכים כלכליים מרכזיים במידת הצורך. על הרשויות להקים את המוסדות הפיננסיים הנחוצים ולחוקק חוקים שבאמצעותם ניתן ליישם רגולציה של הכלכלה הלאומית. מרכיב מרכזי נוסף בגישה הנבחנת הוא גיבוש הביקוש הנדרש במשק באמצעות משאבים תקציביים. מבחינת היבט המס של המדיניות הפיננסית של המדינה, סוג העמלות העיקרי צריך להיות אלה המוטלים על הכנסות האזרחים בשיעור פרוגרסיבי. גישה זו מאפשרת לכם להבטיח תקציב מאוזן, אפילו עם רמה גבוהה של עלויותיו.
מיושם על פי עקרונות הקיינסיאניות, המדיניות הפיננסית (מדיניות כלכלית) של המדינה מרמזת על הקמת מערכת מורכבת למדי של מוסדות פוליטיים האחראית על פיתרון הבעיות המתאימות. כך שבמבנה הניהול הפוליטי, במקום מחלקה אחת, ניתן להקים שירותים המבצעים תכנון תקציבי, שליטה על הוצאותיו, גביית מסים, ניהול חובות. קיינסיאניזם הוכיח את עצמו כיעיל ביותר בשנות ה -30-60 של המאה ה- XX.
במדינות בהן נהגו גישות מתאימות לבניית מדיניות כלכלית, הובטחו שיעורי צמיחה גבוהים של הכלכלה הלאומית, הוקמה אבטלה נמוכה והופיעו מנגנונים יעילים לתמיכה חברתית של האזרחים. בשנות ה -70 תוקן המדיניות הפיננסית של המדינה על ידי כלכלנים מובילים, שלאחריה החלו להגיש גישות ניאו-שמרניות במערכות הכלכליות של מדינות קפיטליסטיות.
גישות ניאו-שמרניות
הם הציעו קירוב מסוים של המודלים הרגולטוריים והקלאסיים. אז המדינה הייתה צריכה להגביל את התערבותה במשק לתכניות חברתיות, להשתתפות בתחומי מפתח במדיניות המוניטרית. יעדי המדיניות הפיננסית של המדינה נקטו בגישה רב-וקטורית, היו יותר כאלה והמבנה הסתבך. בין ההבדלים הברורים ביותר בין הגישה הניאו-שמרנית לגישה הרגולטורית הוא ליברליזציה של מדיניות המדינה בנושא גביית מס. השיטה הנחשבת לניהול כלכלי מציעה כי הרשויות ינסו להפחית את נטל התשלום של אזרחים ועסקים.
גישה מתוכננת
סוגי המדיניות הפיננסית של המדינה הנחשבת על ידינו מרמזים על תפקוד הכלכלה על פי עקרונות השוק. בתורו, הגישה המתוכננת מאופיינת בניהול הנחיות של תהליכים עסקיים - בניגוד לאלו האופייניים ליחסים משפטיים מסחריים.
ככלל, הצורך בפיתוח כלכלי מתוכנן מאושר באופן אידיאולוגי. לפחות, הכלכלות הקיימות אי פעם מהסוג המקביל (ברית המועצות, מדינות הסכם ורשה), כמו גם כלכלות מתפקדות עדיין (קובה, צפון קוריאה), היו מבוססות על מושגי הסוציאליזם,שונה במידה רבה ביסודות הגישות הקפיטליסטיות לניהול המערכת הכלכלית.
המטרה העיקרית של המדיניות הפיננסית במדינה במקרה זה היא ריכוז משאבים כלכליים מרכזיים והפצתם לאחר מכן בהתאם לקריטריונים המתוכננים. הנהגת גישה מתוכננת עשויה להיות מלווה בצורך בפירוק מוסדות פיננסיים קודמים הפועלים על פי עקרונות שוק. כמו כן, היא קובעת מראש את הצורך במדינה להקים מוסדות מתאימים המיישמים את הלאמת הנכסים, וכן להוציא לפועל מעשים משפטיים אשר נותנים לגיטימציה לפעולות כאלה.
אילו תחומי עדיפות יכולים לכלול מדיניות פיננסית כזו של המדינה? תוכן פעילויות הרשויות כרוך בפתרון בעיות הקשורות בעיקר לביטחון: הקמה ותמיכה של הכוחות המזוינים ומבני אכיפת החוק הפנימיים. תחום משמעותי נוסף בפעילות הממשלה במדיניות פיננסית מתוכננת הוא שמירה על רמת חיים גבוהה מספיק. ניתן לתת את הפיתרון לבעיות מסוג זה בעדיפות הגבוהה ביותר. העובדה היא שלארגון המדיניות הפיננסית של המדינה במסגרת המודל המתוכנן צריך להיות לא רק הצדקה אידיאולוגית, אלא גם יעילות אמיתית. על דוגמת כלכלת ברית המועצות ניתן לייחס אותה להשגת רמה גבוהה של הגנה חברתית על אזרחים, הבטחת כוח קנייה מספיק של שכר והפחתת האבטלה.
ניתן לציין כי מומחים מודרניים מאפיינים את הכלכלה הסינית כסביבה בה נוצר שילוב ייחודי לחלוטין של שוק וגישות מתוכננות להתפתחות תקשורת כלכלית.
הצורך בהשתתפות המדינה בתהליכים כלכליים מתחזק באמצעות האידיאולוגיה הקומוניסטית. יחד עם זאת, התוצאות המעשיות של התפתחות הכלכלה הלאומית של בינלאומי הן מרשימות.
גורמי מדיניות פיננסית
אז בחנו את הסוגים ההיסטוריים העיקריים של המדיניות הפיננסית של המדינה. בכלכלות מודרניות גישות הרשויות לניהול תהליכים עסקיים עשויות להיות כרוכות בשימוש בשיטות הקרובות לכל אחת מהן. אך מהם גורמי המפתח שקובעים את בחירת המדינה בכלים שונים?
הרבה תלוי ברמת המדיניות הפיננסית המדוברת. הפרטים של תהליכי שוק במגזרים שונים במשק יכולים להשתנות משמעותית. לכן, בכל הנוגע לתחום הנפט והגז, אנרגיה - אזורי המשק הרלוונטיים, אם ניקח בחשבון את המערכת הכלכלית הרוסית, הם המפתח ומאופיינים בחשיבות אסטרטגית. לפיכך, מידת המעורבות הממשלתית בתהליכים מסחריים בהם עשויה להיות גבוהה יחסית, למשל, במקרה של סחר קמעוני.
בפועל המצב הוא בדיוק זה: חברות הנפט והגז והאנרגיה המובילות של הפדרציה הרוסית הן בבעלות המדינה, הקמעונאים הגדולים הם חברות פרטיות. במקרה הראשון, שיטות הניהול הכספי שיישמה המדינה יהיו קרובות יותר למודל הקיינסיאני, בחלק מהמקרים הן יהיו כרוכות בשימוש בגישות המסווגות כניאו-שמרניות. התערבות הרשויות בסחר הקמעונאי, בתורו, תהיה מוצדקת רק ברמת רגולציה של מיסים - ובמובן זה ניתן לדבר על בניית מודל ניאו-שמרני ברובו.
המדיניות הפיסקלית של המדינה עשויה להתבסס בעיקר על שיטות מתוכננות. ישנם יחסי שוק מעטים בתחום המקביל לניהול ההון. חלק קטן מאוד מוסדות תקציביים שנוצרה על ידי המדינה לצורך יישום בהמשך על בסיס פעילויות יזמיות מסוימות.תפקודם של המבנים הרלוונטיים קשור לפיתרון של בעיות חברתיות, להבטיח את עבודתם של מוסדות ניהול פוליטיים. עבודתם של ארגונים תקציביים במקרה הכללי אינה מרמזת על שום רווח, אם כי ניתן לקבל את פניו בברכה - למשל אם נדבר על פעילויות של מוסדות אוטונומיים, המהווים אחוז משמעותי מארגוני המדינה והמבנים העירוניים ברוסיה.
לפיכך, בקביעת הגישה האופטימלית לבחירת המתודולוגיה הם ענפים שבהם מתנהלת המדיניות הפיננסית של המדינה, ותחומי הפעילות של מוסדות כוח. אם נדבר בקנה מידה מקרו-כלכלי וננסה לאפיין את הגישה של נושאי הניהול הפוליטי להבטיח את תפקודה של המערכת הכלכלית כולה, יהיה צורך לנתח את מבנה החקיקה הממלכתית - בפרט, מס ותקציב, ללמוד את היחס בין מגזרי התמ"ג כדי לקבוע את המובילים וללמוד את החברות הפועלות ב אותם, באחריות למוסדות הכוח. ביצוע עבודה זו יאפשר לנו להעריך האם המדיניות הפיננסית של המדינה היא בעיקר קלאסית, רגולטורית, ניאו-שמרנית, או במידה רבה עולה בקנה אחד עם עקרונות התכנון וההנחיה.
