זה לא סוד שאנו לומדים את כל העולם שמסביב בזכות התודעה שלנו, התופסת מושאי מציאות מסביב ומחברת אותם בחביבות עם מושגים ותמונות ספציפיות. זה הוכח כבר מזמן ואולי אינו מצריך הסבר נוסף.
עם זאת, נותרה השאלה, עד כמה הדימויים המתעוררים בתודעתנו מתאימים למה שהם במציאות? כמה הצבע, הצורה, הטמפרטורה ואפילו המהות של אובייקט זה או אחר חופפים לאופן שבו המוח שלנו תופס אותו? וזה רק קצה הקרחון. למעשה, זה עדיין יותר מסובך.
האם קיימת אובייקטיביות
בהקשר זה הנושא הזכאי לסעיף קטן זה הופך להיות רלוונטי במיוחד. אכן, האם ניתן לומר כי לעקרון האובייקטיביות באמת יש מקום להיות בו, אם בהחלט, כל דבר שבעולמנו מופר דרך הפריזמה של התודעה שלנו, שהיא, אגב, אינדיבידואלית עמוקה, למרות נוכחותם של ארכיטיפים וגילויים אחרים של ייצוג קולקטיבי.
מצד אחד בהחלט יש בעיה. ומצד שני, השאלה נותרה עד כמה רצוי וראוי לתשומת לב.
באיזה תחום נדרש עקרון האובייקטיביות
על סמך הסמנטיקה הבסיסית של ביטוי זה, קל להניח שהוא בהחלט מתייחס למנגנון הרעיוני המדעי וזו לא תהיה טעות כלל. תופעה זו מתרחשת בעיקר בעולם הנתונים המדויק, המשמעויות הספציפיות והתגליות הבסיסיות. יתרה מזאת, דווקא זה הוא הבסיס למחקר כלשהו, ובהתאם לכך הוא תמיד קובע את כיוון התנועה של מחשבה מדעית מסוימת.
למעשה, כל הידע של האנושות המודרנית מבוסס איכשהו על עקרון האובייקטיביות, וניתן לראות בכך נקודת מפתח בהשגת תוצאות פנטסטיות באמת ובגילוי תגליות מדהימות לחלוטין.
מהות המושג
אם נדבר על המשמעות הספציפית של ביטוי זה, ראוי לציין כי בכל תחום של ידע מדעי יהיה לו גוון משלו, תלוי בפרטי הסוגיה של נושא המחקר. ברמה בסיסית ניתן לפרש את עקרון האובייקטיביות כדחיית כל סובייקטיביות במהלך המחקר. במילים אחרות, תוך כדי עבודה עם תופעה או מושג מסוים, מדען יכול לפעול אך ורק על עובדות, מבלי להיזקק לשערות או ביטויים של גישה אישית.
מערכת כזו של עבודה מדעית נחוצה כדי להשיג את נתוני הפלט המדויקים ביותר, ובהתאם, לתוצאה טובה יותר.
האם זה באמת קיים
כמובן שאם הרעיון עצמו קיים, עקרונות האובייקטיביות המדעית הם לא פחות אמיתיים. לפחות זה מה שכל מחקר או ניתוח אנליטי מבקש.
עם זאת, לא ניתן לשלול את השפעת התודעה, הן היוצרת והן הקוגניזציה. בנוסף, בכדי לעמוד בתנאי זה, יש צורך במספר גורמים שונים, לרבות רמת ההכנה של החוקר, נפח המנגנון הקונספטואלי שלו, הספציפיות לנושא ומושא המחקר (אחרי הכל, זה דבר אחד כאשר נלמד סוג חדש של חיידקים ועוד דבר אחר כאשר חקר תהליכים נפשיים.
למעשה, עקרון האובייקטיביות הוא עיקרון מתודולוגי, שהקפדה עליו חשובה ביותר להתאמת המחקר. עם זאת, זה תלוי במספר עצום של גורמים ולא תמיד נצפה.
משהו בתכונות
באופן כללי, כמה נקודות כבר הוקדשו לנקודה זו במאמר זה. כעת נבחן ביתר פירוט מהו למעשה עקרון האובייקטיביות, המדעיות וההתאמה של מחקר מסוים.
מנקודת מבט מתודולוגית גרידא, מהותה של תופעה זו היא שידע על נושא מסוים בעולם האמיתי צריך להיות הולם ככל האפשר. במילים אחרות, הנושא צריך להיתפס על ידי החוקר בדיוק כפי שהוא באמת.
עם זה קשור הקושי העיקרי והחומר בעניין זה. מכיוון שתהליך הקוגניציה של אובייקט קשור ישירות לפעילות המוחית ולמאפייני השקפת עולמו של החוקר, האם ניתן לשקול שחזונו של אובייקט או תופעה יכול להיות שווה ערך לאובייקט שניתן לזהות?
הכי גדול
קושי גדול עוד יותר הוא חקר תופעות שאינן מוצאות ייצוג חומרי בעולם האמיתי. דוגמא לכך היא כל מחקר פילולוגי. עקרון האובייקטיביות וההיסטוריות בהחלט מתרחש במקרה זה (במיוחד כשמדובר בנורמות לשוניות או בתחביר שיש להם לפחות מושג כלשהו).
אבל מה עם חקר הספרות (למעט, אולי, חיפושים פורמליים וסטרוקטורליסטיים)? למעשה, העולם האמנותי של יצירה אינו מיוצג בשום צורה במציאות האובייקטיבית. בהתאם, כל דבר במקרה זה תלוי בחזונו של החוקר. אז האם ניתן לומר שהבנת הנושא תהיה שקולה לו? והאם פריט זה קיים בכלל?
האם יש דרך החוצה?
מה לעשות אם עקרון האובייקטיביות מרמז על משהו שלעתים נראה בלתי אפשרי לחלוטין? התשובה לשאלה זו היא פשוטה ביותר - במקרה זה ניתן לפתור את הבעיה על ידי נוכחות של מנגנון קונספטואלי עשיר ומטען מספיק נפח של ידע אודות נושא ומושא המחקר.
לבסוף, אל לנו לשכוח את המידע הקיים כרגע והוא בעל ערך מדעי גדול או פחות. למעשה, לכל אובייקט או תופעה יש ערך בלעדי בהשוואה לאחרים, שכן רק במקרה זה ניתן להעריך את משמעותו וערכו. כמובן שבמקרה זה ניתן להתווכח על קיומם של דברים ייחודיים באופן מכריע, אולם מבלי להיכנס למינוח, נציין כי ערכם של דברים כאלה נקבע בהשוואה להיעדרם.
לפיכך, ניתן לומר כי המרכיב המשמעותי והבסיסי ביותר בהתאמתו של מחקר מסוים הוא בדיוק ניתוח והשוואה. רק בדרך זו ניתן לשמור על הערכה סובייקטיבית למינימום מקובל.
חשוב לא פחות מהחוקר לנטוש את ההערכה האישית, את התפיסה הסובייקטיבית של המצב. זה נכון במיוחד, כמובן, במדעים הקשורים להיסטוריה, שם גישה אישית לתופעה מסוימת יכולה לשלול את המידע מעמד של נתונים נאותים.
