המאבק באבטלה. מדיניות המדינה למאבק באבטלה

תקופה ארוכה למדי שוק העבודה כקטגוריה כלכלית נתפסה כתופעה הטמונה רק במדינות קפיטליסטיות. האבטלה נתפסה כתוצאה ממערכות יחסים ספציפיות שהתרחשו במסגרתה והופיעו בגלל סתירות אינסופיות של עבודה והון.

המעבר לכלכלת שוק בארצנו חשף את הבעיות הישנות בתעסוקה. הוא הוסיף גם מספר חדשים שקשורים לארגון מחדש המבני של כלכלתנו, הופעת סוג חדש של יחסי עבודה, שנגרמים על ידי צורות בעלות שונות. התוצאה של זה הייתה שחרור עובדים ממפעלים גדולים במהלך המעבר ליחסי שוק והחידוש שלהם בשורות המובטלים. אולם, לתפוס את הקטגוריה החברתית-כלכלית הזו כתופעה של תקופת מעבר זה ללא ספק שגוי. זה מחובר לאבולוציה כלכלית, עם שינוי ביקוש לעבודה ומעמדו החברתי של העובד עצמו. וגם עם החסרונות של הרגולציה החוקית של שוק העבודה ויחסים קשורים.

אי אפשר להיפטר לחלוטין מאבטלה, אך ניתן להגיע למזעורו תוך החלקה של ההשלכות הפוליטיות, החברתיות והאתיות של אספקת התעסוקה הבלתי מספקת עבור האוכלוסייה הגופנית.

תעסוקה ואבטלה: היבטים תיאורטיים

הקטגוריה השנייה היא מאפיין בלתי נפרד מכלכלת השוק של ארצנו. אבטלה היא תופעה חברתית-כלכלית שבה חלק מהאוכלוסייה העובדת אינו מועסק בענף הייצור. זה תוצאה של עודף היצע העבודה על פני הביקוש אליו.

חלקם של המובטלים תלוי בשיעור הצמיחה הכלכלית וביעילות העבודה הקיימת לתקופה מסוימת, כמו גם במידת ההתאמה של מיון וכישורים מקצועיים של עובדים לדרישה הנוכחית, למצב הדמוגרפי הקיים ומדיניות התעסוקה הממלכתית.

מושגים לפרש את תופעת האבטלה

תומכי התפיסה הקיינסיאנית והקלאסית מראים עמדות הפוכות לחלוטין. האחרונים מפרשים מושג זה כחוסר שלמות של שוק העבודה (סיבות מיקרו-כלכליות), והראשון מבחינת המקרו-כלכלה כגירעון של ביקוש כלכלי מצטבר.

לדברי קיינסיאנים, האבטלה מופיעה בגלל "קשיחות" השכר. עם שינוי עקומת הביקוש לעבודה, הנגרמת מירידה בכל הביקוש המצרפי במשק, סף השכר נותר ללא שינוי. בעניין זה, יש פער ברמת ההיצע והביקוש בכפוף לשכר קבוע.

סיווג הקטגוריה המדוברת

ישנן שתי צורות של אבטלה:

1. מאולץ (יש רצון והזדמנות לעבוד, אך אין הצעה, יתכן וזה קשור לירידה בהיקפי הייצור).
2. ציפיות מרצון או אבטלה (תוצאה של "קשיחות" הרווחים וכתוצאה מכך חוסר משרות).

אלה בדיוק צורות של אבטלה, ויש גם את הסוגים שלה. הם מוצגים בטבלה שלהלן.

• סוג פונקציונלי מתבטאת כתוצאה מתנועת עובדים ממקום עבודה למקום אחר. זו תוצאה של דינמיקה לטווח הקצר בשוק העבודה. סוג זה קיים בגלל הנוהל הארוך לבחירת כוח אדם ומשרות. אבטלה פונקציונלית בלתי נמנעת מיסודה. זה קיים בכל מערכת כלכלית.
• סוג עונתי האבטלה מתרחשת כתוצאה מתנודות ברמת הפעילות הכלכלית לאורך השנה, האופייניים לתעשיות מסוימות.
• סוג מוסדי בא לידי ביטוי מחוסר היעילות של ארגון שוק העבודה. לדוגמה, בגלל מידע לא שלם על זמינות המשרות הפנויות הנוכחיות.
• אבטלה מבניתלמעשה, פועל כצורת חיכוך מעמיקה. סוג זה מתעורר כתוצאה מדינמיקה ארוכת טווח במבנה הכלכלי, מה שמביא לפער משמעותי בין הכישורים הקיימים או מקצועם של עובדים עם הכישורים או הדרישות המקצועיות הנחוצות למקום עבודה מסוים. ניתן לראות גם חוסר עקביות טריטוריאלית. (סוג החיכוך והמבני דומים במבט ראשון. במקרה הראשון, למובטלים יש כישורים שניתן למכור, ובשני, הם אינם יכולים להשיג עבודה באופן מיידי בגלל כישורים לא מספיקים. אם כן, אנו יכולים לומר כי אבטלה תפקודית היא קצרת טווח, אבטלה מבנית ארוכה יותר זמן וזו הסיבה שהיא נחשבת לבעיה חמורה יותר.)
• היצע אבטלה יתר - תוצאה של חוסר האיזון בשוק העבודה (למשל במצב שרמת השכר גבוהה מהאיזון הקיים). סוג זה נחשב מאולץ, חסר משקל.
• אתה יכול גם להדגיש וריאציה כזו של התופעה הנחשבת, כמו מוסתר (סמויות) אבטלה. בקיצור, מדובר באנשים שאינם קשורים לאוכלוסייה הפעילה כלכלית בנקודת זמן מסוימת. עם זאת, הם רוצים להיכנס לקטגוריה זו בתנאי שיסופקו להם עבודה מתאימה.

טיפולוגיה של הקטגוריה הנבחנת על ידי ק. מרקס

הבסיס שלה הוא היכולת של המובטלים להיכנס מחדש לסביבת העבודה עקב התמתחות תופעה זו בזמן. כך שלדברי ק 'מרקס, האבטלה קורה:

• זורם (תקופת "הדחקה" ו"סחיטת "העבודה בשוק העבודה).
• עומדים (אבטלה ארוכת טווח, המחליפה תעסוקה אקראית לטווח קצר). לרוב זה מכסה את חלקו של כוח העבודה שהוא הכי פחות מיומן במקצוע (אנשים לא מיומנים, עקרות בית לשעבר וכו ') ויכולים להימשך יותר משנה.

רמת האבטלה הטבעית היא רמה אידיאלית מיוחדת לתופעה סוציו-אקונומית זו. בתוכה היא ממוקמת במסגרת ספציפית בגבולותיה מושגת מצב של יציבות כלכלית נדרשת ומשטר של צמיחה יעילה משמעותית.

רמת האבטלה הטבעית צריכה להיות תואמת את התמ"ג הפוטנציאלי (ההיקף האמיתי המרבי האפשרי של התוצר הלאומי הגולמי עם תעסוקה מלאה של עבודה ומשאבים אחרים המתאימים לייצור).

פרשנות מושג התעסוקה

ניתן לפענח קטגוריה זו כמכלול היחסים הכלכליים המסויימים הקשורים למתן משרות, כמו גם השתתפות בפעילות כלכלית נרחבת.

נהוג להבדיל את כלל האוכלוסייה לחסרים ופעילים כלכלית. התעסוקה מתווה פן חשוב מאוד בהתפתחות החברתית של האדם, הקשורה בסיפוק צרכי העבודה הקיימים שלו.כקטגוריה סוציו-אקונומית, היא מאפיינת פעילויות הקשורות בסיפוק צרכים חברתיים ואישיים, אינה עומדת בסתירה לחוק ומביאה לאדם רווחים (הכנסה מעבודה).

בהתאם למינהל מקרקעי ישראל, אזרח שאינו מבצע פעולות עבודה אך מסוגל לעבוד ומחפש אותו באופן פעיל בארבעת השבועות האחרונים, מוכר כמובטל.

באשר למועסקים, מדובר באנשים מעל גיל 16 העובדים בהשכרה תמורת תשלום מסוים או עבור עצמם (עבודה עצמית), נמצאים בחופשה או באופן זמני אינם מבצעים שום פעילות עקב מחלה.

סיווג הקטגוריה המדוברת

על סמך מאפיינים איכותיים וכמותיים, הקצה תעסוקה:

• מלא (לכולם יש עבודה);
• בחירה חופשית (הזכות לתעסוקה או לאבטלה);
• נסתר (משרות צדדיות לא רשמיות);
• מטוטלת (תעסוקה ואבטלה מתחלפים ללא הרף);
• פרודוקטיבי או יעיל (מביא הכנסה לעובדים);
• לא שלם (רק חלק מכלל האוכלוסייה הפעילה כלכלית עובד);
• עונתי (עבודה בשעות מסוימות של השנה);
• תקופתית (עבודה לסירוגין ואפילו תקופות של מנוחה).

על פי ה- ILO, התופעה המדוברת היא משלוש קטגוריות:

• מועסקים (כוח עבודה);
• מובטלים (החלק הפעיל באוכלוסייה בפרק זמן מסוים);
• מחוץ לכוח העבודה (שאר האוכלוסייה, שאינה עובדת עבודה, לא מבצעת חיפושים, לא מביעה רצון לעבוד, וכן אנשים שלא הגיעו לגיל העבודה).

לפיכך, כל מדיניות ממשלתית למאבק באבטלה צריכה להיעשות בשני כיוונים:

1. פיתוח אמצעים לעידוד צמיחת עבודה.
2. יישום אמצעים להפחתת פיטורים.

אבטלה ואינפלציה: עקומת פיליפס

על פי הנתונים הרשמיים של הסקר (ינואר 2009), כ- 61% מהרוסים בטוחים ששתי התופעות הן הבעיות העיקריות של רוסיה. מערכת היחסים ביניהם מתבטאת בעקומת פיליפס והיא ביטוי לאופי המחזורי של הצד הכלכלי בהתפתחות ארצנו.

אם כן, באיור שלמטה תוכלו לראות כי שלב המיתון (תחילת ירידת מחירים) משקף עלייה באבטלה, והשלב כלפי מעלה (צמיחת האינפלציה) משקף את צמצומו. השיא בפעילות הכלכלית מלווה בפיחות מואץ של היצע הכסף ושיעור האבטלה הנמוך ביותר. ניתן לראות כי האבטלה והאינפלציה מגיעות לרמת המקסימום שלהם בנקודות הנמוכות והגבוהות ביותר של המחזור הכלכלי, בהתאמה. אך בנקודה בה נוצר "החלק התחתון" של המחזור, להפך, האינדיקטור לתופעה הסוציו-אקונומית השלילית הנחשבת יהיה הגבוה ביותר ושיעור פחת הכסף - הנמוך ביותר.

א. פיליפס חקר את הקשר בין הדינמיקה של שיעור האינפלציה (קצב צמיחה ללא משקל) לבין האבטלה. בציר אבסיססה הוא הציב את אחוז הצמיחה באחוז האבטלה (U), ובציר הסדר, את השכר (W). שלב התאוששות: קצב צמיחת האינפלציה גבוה ושיעור האבטלה נמוך (W₃; U₃). שלב מיתון: קצב צמיחה המשכורות נמוכות והאבטלה גבוהה (W₁; U₁). העמדה האמצעית (W2; U₂) משקפת מדינה המאופיינת בפיתוח כלכלי בר-קיימא (היחס האופטימלי של גידול בשכר לאבטלה).

הסדרת המדינה על תעסוקה

המאבק הממלכתי באבטלה מתבצע באמצעות מערכת בולמי זעזועים חברתיים (אמצעי מיגון) המשמשים להבטיח את שלומם של העובדים (הצד הכלכלי שלה). המרכיב הראשון במערכת הוא ויסות רמת התעסוקה.

המאבק של המדינה באבטלה מצטמצם לפיתרון הבעיה של השגת תעסוקה מלאה במסגרת המקרו-כלכלית: הבטחת איזון החלק הגופני באוכלוסייה ומספר המשרות הדרוש עבורה.זה דורש ניסוח ויישום של מערך של צעדים רלוונטיים שמטרתם להפחית את רמת התופעה החברתית-כלכלית הנבחנת.

אמצעים למאבק באבטלה הם מגוונים. הם משתנים בהתאם לסוג התופעה החברתית-כלכלית.

אמצעים מקרו-כלכליים מסייעים בהפחתת האבטלה, הנגרמת ממחסור בביקוש (מצטבר). מדיניות תכליתית וקבועה בבירור תאפשר הגדלת דרישה זו באמצעות גידול של הוצאות ממשלתיות, הפחתת שיעורי המס, אשר יגדילו את הביקוש לעבודה, ובהתאם לכך, התעסוקה.

במסגרת המדיניות המוניטרית, באמצעות הגדלת היצע הכסף, ניתן להפחית את הריבית הבנקאית, כתוצאה מכך תהיה עלייה בביקוש הצרכני, ומכאן הביקוש המצטבר. בסופו של דבר זה יוביל לעלייה בשיעור התעסוקה.

אמצעים מיקרו-כלכליים - אמצעים מדיניים הקשורים ישירות לשוק העבודה, בעזרתם ניתן להפחית את רמת המחזוריות והסוג הטבעי של תופעה זו.

המאבק הממלכתי נגד האבטלה מביא ליישום אמצעים פעילים ופאסיביים. הראשון מכוון לצמצום שיעור האבטלה והשני - להפחתת השפעותיו השליליות.

איך להתגבר על התופעה השלילית הזו מנקודת המבט של המדינה?

רגולציה של המדינה היא תהליך רב-דרגתי, המורכב בדרך כלל משלושה רמות. כל אחד מהם משתמש בשיטות המתאימות למאבק באבטלה:

• מקרול;
• אזורית;
• רמת מיקרו.

הרשויות המבצעות והמחוקקות הגבוהות ביותר ברמת המאקרו נקראות לפתור את המשימות העיקריות, כגון:

1. מדיניות התמיכה החברתית והעסקת המובטלים. אלה כוללים משימות שוטפות כמו שיפור משרד העבודה והפיתוח החברתי, כולל שירות התעסוקה ומבנים אחרים. פיתוח המדיניות המוסמכת שלהם.
2. תיאום מדיניות דמוגרפית, הגירה, מדיניות חברתית עם סדרי העדיפויות והמטרות של רגולציה בשוק העבודה. זה מושג על ידי צמצום התפוקה של עובדים מסווגים לחו"ל, הגבלת צורות הגירה בלתי חוקיות ולא רצויות, הסדרת הכנסה (מחירי עבודה) וקידום העסקת אוכלוסייה כזו כפליטים רשומים ועקורים פנימיים.
3. תיאום מדיניות השקעות מבניות, זרות כלכליות, פיננסיות ואשראי, לצורך הסדרת שוק העבודה. כאן יש לקחת בחשבון החלטות לגבי יישום הוראות מדינה ורכישות ממלכתיות של מוצרים, בעיקר למטרות תשתית, חברתיות, ביטחוניות וסביבתיות, כמו גם תוכניות מדיניות של אוריינטציה להשקעה, סובסידיות מדינה, הלוואות, סובסידיות והטבות מס שצריכות להיות מכוונות לתמיכה בפיתוח הייצור ( בעיקר בענפי עדיפות). משימה בעלת חשיבות יוצאת דופן היא הסדרת יחסי אוריינטציה כלכלית זרה לטובת הגדלת התעסוקה.

יש לבצע את הרגולציה הממלכתית ברמה האזורית באותם אזורים כמו ברמת המאקרו, ולהחיל את אותן שיטות למאבק באבטלה. ברמה זו יש לפתח וליישם גם תוכניות לביצוע תחבורה, ייצור ובניית דיור, רכש ממשלתי של מוצרים של מפעלים מכל סוג שהוא של בעלות, מתן הלוואות, הטבות מס, סובסידיות לחברות שמטרתן לתמוך בפיתוח הייצור בענפי עדיפות. ברמה האזורית שיטות כאלה למאבק באבטלה יעילות יותר שמיושמות על ידי גירוי בחקלאות, עסקים קטנים ובודדים.

איך להתמודד עם תופעה זו ברוסיה?

אמצעים נפוצים לכל סוגי האבטלה כוללים:

• תשלום הטבות נלוות;
• הקמת שירותי תעסוקה יעילים.

אמצעים ספציפיים למאבק בלעדי בסוג האבטלה החיכוך כוללים:

• שיפור מערכת איסוף ומסירת מידע לגבי זמינות משרות פנויות (לא רק בתוך היישוב הנתון, אלא גם בערים ואזורים אחרים);
• הקמת שירותים מיוחדים מאוד בתחום זה.

המאבק באבטלה מבנית כרוך בצעדים הבאים:

• הקמת שירותים ומוסדות ציבוריים המתמקדים בהכשרה והסבה מקצועית של כוח אדם;
• גירוי לפעילותם של שירותים פרטיים בתחום זה.

אמצעי המאבק בסוג המחזורי של תופעה זו הם כדלקמן:

• פיתוח ויישום של מדיניות ייצוב שמטרתה למנוע ירידות רציניות בייצור וכתוצאה מכך, אבטלה המונית;
• נקיטת צעדים ליצירת מקומות עבודה נוספים במגזר הציבורי במשק.

המאבק באבטלה ברוסיה מתבצע בהתאם לתכנית הנשיאותית לנשיאות משנת 2009, שמטרתה לחסל את ההשפעות השליליות של המשבר, כמו גם את המתיחות בשוק העבודה, ולהפחית את האבטלה. הסכום הכולל שהוקצה מהתקציב לתמיכה בשווקי עבודה אזוריים בשנת 2010 הסתכם בכ 36.4 מיליארד רובל. חלק מהותי מהכספים שהוקצו מיועד ליישום אמצעים בעלי אופי פסיבי, כלומר תשלום הטבות נאותות.

המאבק באבטלה במדינתנו מתבצע במסגרת התוכנית לעיל, הכוללת מספר נקודות:

1. ארגון שירות קהילתי. אז, באזורים, מועסקים בהם אלה שאיבדו את שכרם הקבוע. הסוגים הנפוצים ביותר של עבודות ציבוריות: גינון, תיקון ושיקום אנדרטאות תרבותיות, ניקוי רחובות, שירותי תחבורה ציבורית.
2. גיבוש משרות נוספות (גירוי של עסקים קטנים).
3. תמיכה מדינה באמצעות הנפקת הלוואה לעסק משלך.
4. תשלום ההטבות. גודל מינימלי דמי אבטלה במדינה שלנו הוא 850 רובל., המקסימום - 4900 רובל. הערך הממוצע של קצבה זו הוא 2700 רובל.
5. פעילויות לסיוע לסטודנטים (ארגון סטאז 'לבוגרים).
6. מתן הזדמנויות הסבה מקצועית.

למרות העובדה כי לאמצעים שלעיל ישנם מספר חסרונות ומחייבים שיפור, המאבק באבטלה בסוף 2010 הניב פרי בצורה של צמצום האבטלה בשיעור של 2.8%.