פרופורציונאלי, פרוגרסיבי ו מיסוי רגרסיבי לגרום להרבה שאלות. תמיד יש מתנגדים ותומכים במערכת מסוימת. כיום יש לנו מיסוי יחסי. עוד על כך יידונו במאמר זה.
מיסוי יחסי, פרוגרסיבי: מה עדיף
איזו מערכת עדיפה למדינה? ננסה להתמזמז. לשם כך עליכם לדעת את התכונות והניואנסים של המערכות. מאמר זה יעסוק בכולם. זה יאפשר לכולם להסיק מסקנות מסוימות לעצמם לגבי איזו מערכת עדיפה.
מיסוי יחסי
מהות מערכת פרופורציונאלית בזה בסיס מס אחד לכולם. לדוגמא, המס על הכנסה אישית עומד כיום על 13%. האחוז אינו תלוי בהכנסה. מנהל רשת קמעונאות גדולה עם משכורת של מיליון רובל בחודש ישלם את אותו אחוז כמו מטעין באחת החנויות עם שכר מינימום.
זה נראה לא הוגן בעיני אנשי ציבור ואזרחים רבים. הם מאמינים שככל שאזרח מקבל יותר, כך עליו לשלם יותר. שיעור המס היחסי אינו מתאים להם. חייב להיות פרוגרסיבי. בואו נגלה מה זה.
מיסוי פרוגרסיבי
אז, מיסוי יחסי מספק אחוז אחד לכל תושבי המס. המערכת הפרוגרסיבית קובעת שיעורי ריבית שונים, בהתאם לרמת ההכנסה.
לדוגמה, במדינות מסוימות הכנסה מינימאלית אינה ממוסה. המשכורת הממוצעת ממוסה בשיעור המינימום, ורווחים עצומים, מעל 50%, מונחים רק על עודפים. זה במדינות של מה שמכונה הסוציאליזם הקפיטליסטי. דוגמה בולטת היא שבדיה.
טיעונים של מתנגדי מיסוי פרוגרסיבי
אם כן, מהן טענות מתנגדי המערכת הפרוגרסיבית? פרופורציונאלי מערכת מס לדעתם, הוא הוגן. אנשים חייבים לשלם את אותו הסכום. ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך משלמים מיסים לתקציבים של תושב מסוים. הם לא יכולים להשלים עם הרעיון שאנשים מצליחים שמרוויחים כסף טוב צריכים לשלם אחוז גבוה יותר.
טיעוני מיסוי מתקדמים
תומכי השיעור המובחן מאמינים שמערכת מיסוי פרופורציונלית אינה יעילה, היא משפרת את אי השוויון החברתי בחברה. יש אנשים שמתעשרים כל הזמן, ואילו אחרים, נהפוך הוא, נעשים עניים יותר.
המערכת המתקדמת מספקת את תפקידה החברתי של המדינה הלכה למעשה, מחלקת את ההתמיינות בחברה. על הרשויות לעזור לאנשים עם שכר נמוך. בפועל, קורה כי שכר המינימום, שהוא כבר פחות מגובה הקיום, ממוסה. זה לא המקרה ברוב המדינות המפותחות בעולם.
על פי החוקה, רוסיה היא מדינה חברתית, אך בפועל תפקידה החברתי אינו יעיל. כיום, צירים רבים רוצים להגיש הצעת חוק לפיה אנשים עם משכורות מינימליות יהיו פטורים ממס הכנסה אישי.
גיבוש בסיס המס ברוסיה
מערכת המס הפרופורציונית הוקמה סוף סוף בסוף שנות התשעים - תחילת אלפיים המאה הקודמת. לפני כן מספר המסים והעמלות השונים היה 54. לאחר הרפורמה הם היו לגיל 15. אז היה מס הכנסה יחיד של 13%. הרשויות דיווחו בגאווה כי מדובר בתשלום הנמוך ביותר באירופה, ולכן "הגיע הזמן לצאת מהצללים."מי שטוען כי היו הרבה מיסים, כמובן שוכח את הסכום שלהם עד שנת 2000. עם זאת, הבעיה לא הייתה בכמות, אלא באיכות. איש לא שילם להם. קל היה להסתתר ממסים, רשויות אכיפת החוק לא הצליחו לנהל מאבק קשה עם מפרים. בשנות האלפיים הכל השתנה:
- הוכנס מיסוי יחסי בשיעורים נמוכים.
- תפקיד אכיפת החוק גדל.
- קנסות מחמירים יותר על העלמת מס.
שלושת הגורמים הללו מכניסים דברים לענף הפיסקאלי.
הרעיון המרכזי, שלפיו הוצגה המערכת הפרופורציונאלית, הוא שלא הגיוני להסתיר הכנסות, מכיוון שהאחוז אינו תלוי בהן. יש הטוענים כי על ידי הכנסת מערכת פרוגרסיבית, נהפוך הוא, נקבל פחות כסף בתקציב, מכיוון שיחלו סוגים שונים של הונאות. תומכים לא חושבים כך, מכיוון שוויכוח כזה מאפשר לך לחתום על חוסר האונים של מערכת אכיפת החוק של המדינה.
מערכת רגרסיה
מערכת הרגרסיביות אינה גורמת לתמיכה באף אחד בארצנו. תמציתו היא כי בסיס המס מופחת מגידול בהכנסה. מערכת כזו תביא עוד יותר לחוסר שוויון חברתי בארצנו ותיצור מצב מהפכני מתפרץ.
סיכום
אז בחנו מהי מערכת מיסוי פרופורציונלית. זו מערכת בה כל התושבים משלמים את אותו אחוז ללא קשר להכנסה. המצב שונה עם מערכת מתקדמת ורגרסיבית. במקרה הראשון, ככל שההכנסה גבוהה יותר, הריבית מחויבת גבוהה יותר, בשני, להפך, ככל שההכנסה גבוהה יותר, הריבית נמוכה יותר.
אל תשכח שלמרות מערכת המס הפרופורציונית, אלמנטים של מערכת מתקדמת טמונים בארצנו. זה בא לידי ביטוי באמצעות תמיכה חברתית: סובסידיות, פיצויים לאזרחים בעלי הכנסה נמוכה. בנוסף, ניכויי ניכוי מס שונים מוחלים על קטגוריות שונות. בנוסף, מערכת המס אינה אחידה: לכל פעילות יש ריבית משלה.
